שיבושי מציאות

כשהמילים המדויקות נוחתות פתאום עליי
ומתחילות לפסוע בשולֵי מחשבותיי
חוששת אז אני לזוז, שלא אותן אבריח
כה שברירית המציאות, כה מתפורר הטיח

ממצוקות קטנות בנויים גשרי ימיי
חצץ גופן מוצק כל כך תחת רִיק צעדיי
קולו מדריך אותי בזהירות ללכת
במעגלים קטנים מאוד לאט אני נשרכת

בין איי הדאגות ועינויי החרטות,‏
מעל נהרות האַין השוצפים,‏
בהילוך איטי מאוד, משתדלת לא למעוד,‏
ונאחזת בפרטים הקטנים

כי כל כך בקלות משתבשת המציאות
ורגעים מתקלקלים בְּאִבְחַת שרירותיות
אז כך בין צוקים ש‏חוחים תלויה רקמת חיי
ומתאווררת-פֶּרֶא במשבֵי אִי-תנועותיי

הימנעויותיי

תרועת התנים

הַתְרָעָה

הַתַּנִים פִּתְאוֹם נִרְגָּשִׁ‏ים
וְהַדּוֹפֵק בָּעַפְעַפַּיִים
מַרְעִים

אוּלַי בְּטָעוּת שׁוּב הִשְׁאַרְתִּי
פִּיסַת חֲלוֹם מְדַמֶּמֶת
עַל סַף הַשָּׂדוֹת הַשְּׁחוֹרִים


(הפוסט הזה של הבהיר הזכיר לי את השיר הזה שכתבתי פעם בהשראת יללות התנים באחד הלילות…)

בקרוב (סילוק עודפים)

בקרוב אהיה יפה מאוד
ואתענג עלֵי שלכת
כי החיים ירווני נחת ויפעה
ואהיה ברייה גבוהה ואזדרכת

ושמחת חיים תגלוש בין עפאַיי
ותזדרח כשמשוֹת כל סך ימיי
כי חשוב מאוד להיות אופטימית ושלווה
וחיובית צריכה להיות החשיבה

ובלי שמץ טורדנות מורבידית, הא!‏

היותי מעורפלת

סימנים מוזרים על עורי מרמזים כי פקעתי
ואני עוד אודמת
ואולי הקרעים הפזורים מסמנים את דרכי
שעודנה נרקמת
ועכשיו בשעת לילה כלואה בין בקרים
תודעה מתפלאה-מתפתלת
מתאמצת לפתור לפני בוא האור
את חידת היותי מעורפלת

לפעמים אני עוד חולמת


אני יוצרת בלונים כחולים קטנים

מדמי המתנחשל במחשכים:
בתוכי בועות בורקות קשיחות עולות
מקצף שִיצָפון החלומות
ועל כפות ידיי תשבנה כפסלים בין אצבעות

לפעמים אני עוד
חולמת לגמרי

חולמת תועפות
הכאב והעונג מתחבטים בי חליפות
ובעיקר התימהון, הגעגוע, הטעות:‏
מה שחשבתי "החיים" הוא בעצם אישיות

 

מודעת דרושים

נשמה תועה מחפשת
נשמות תועות אחרות
לתור יחדיו את ארצות העכשיו
ושבילים נסתרים לגלות

נשמה אבודה מחפשת
נשמות אבודות אחרות
למסע די מורכב למחוזות האכזב
לתקן עוולות ישנות

נשמה יתרה מחפשת
נשמות יתרות אחרות
למסע מתגמל אל הצד האפל
שסופו באור נגוהות

בלבוליישן כרוני

בלבוליישן כרוני ואמביוולנטיות אינסופית,
התלבטויות נתקעות ומעגליות חזרתית,

המילים נשחקו והתעייפו וקצת אבדו ונמחקו,
המילים האהובות התרוקנו,
כי המציאות התרוקנה

קצת מפחיד להתרוקן ולהימחק ולהיעלם

אבל לפחות אני סוג של עפה עכשיו על צלילים

למשל האלו:


יש בזה קצת הרבה מאוד יופי שמשכשך לי בבטן עיגולים עיגולים התרגשויות כמעט חיים, אם כי בטח יש פער בין הבפנוכו שלי למציאות, כתמיד. אני לא מבינה על מה הוא שר שם, הבחורצ'יק היפיוף הזה (אחחח, הצעירים מלאי המרץ וההורמונים האלו, משהו משהו!), המילים מעורפלות וחמקניות. האם אני היחידה שלא מבינה? לפעמים נדמה שהאחרים מבינים ורק אני לא, והם מתקשרים ביניהם ברמיזות של יודעי-דבר, ואני בקטע של WTF ומבט שוקיסטי, תמיד מרגישה שמפספסת משהו. או שהאחרים סתם משחקים משחק מוסכם של מיצוב עצמי, ואני סתם מפחיתה בערכי ומסבכת דברים פשוטים. הופכת בראשי את הדברים ליותר מסובכים ממה שהם באמת. בכל אופן, הייתי רוצה שהשיר הזה יהיה טהור ועדין לא רק במוזיקה אלא גם במילים, אבל זה בטח בסופו של דבר על משהו לא רומנטי בעליל, למשל סמים וסקס בתחת או סקס וסמים בתחת או משהו עכוזי כזה.