סיימתי לקרוא את "והיום איננו כלה" של צ'ינגיס אייטמטוב. בן-זוגי המליץ לי על הספר כבר לפני כמה שנים. הוא קנה אותו מרוב שאהב אותו. אבל איכשהו לא יצא לי לקרוא אותו. משהו בו לא כל כך משך אותי, ותמיד העדפתי לקרוא ספרים אחרים. עכשיו סוף סוף נתתי לו צ'אנס. בהתחלה קראתי רק כמה עמודים ולא הייתה לי סבלנות להמשיך, ועזבתי לכמה שבועות, ואז חזרתי. בסופו של דבר התקדמתי בספר, נשאבתי והתאהבתי. ספר נפלא ומרגש. כתוב נהדר. נכנס לי ללב ולנשמה. גם הדמויות נכנסו לי עמוק ללב. מבחינתי זה אחד הספרים הטובים שקראתי. גם בן-זוגי מרגיש כך. אינני יודעת אם אחרים יזדהו ואם תהיה להם חוויית קריאה דומה, אבל בכל אופן אני ממליצה עליו בחום. ניגשתי לספר בלי יותר מדי ציפיות, כי באופן כללי אין לי יותר מדי ציפיות… אז אולי בגלל זה כל כך הופתעתי לטובה והתפעמתי. נראה לי שכשמקבלים המלצה מתלהבת על ספר/סדרה/סרט אז עלולים לפתח ציפיות גבוהות מדי ואז זה לא נראה כזה מדהים ולפעמים מתאכזבים. אז תנו לי לתקן את עצמי בהתאם לתיאוריה הנ"ל כדי למקסם לכם את החוויה – ספר לא משהו. אפשר לקרוא כדי להעביר את הזמן אם אין משהו יותר טוב לעשות. 🙃 🥸