הדייטים הליליים שלי – Poldark

בהמשך לפוסט הקודם הזה הזה על הדייטים הליליים שלי בוולס…‏

במעבר חד, אך לא רחוק משם, אל מחוז ‏Cornwall‏, אנגליה, סוף המאה ה-18, אל הסדרה החביבה ‏Poldark‏.‏

המטרה שלי כאן איננה לספר על הרקע של הסדרה ועל עלילתה – את כל זה תוכלו למצוא ‏באינטרנט (יש "שלושה" ‏Poldark‏: 1. סדרת הספרים שפורסמה החל מ-1945; ‏‏2. סדרת הטלוויזיה משנות ה-70 המבוססת על הספרים; 3. וסדרת הטלוויזיה העכשווית ‏שהיא גרסה מחודשת) – אלא לשתף בחוויית הצפייה שלי בכמה נקודות קטנות.‏

נתחיל מהפן הכי שטחי, יען כי זה משעשע אותי, והוגי הדעות הגדולים ביותר תמיד אמרו שהכי חשוב לשעשע את עצמך בקול בפומבי, במיוחד בנוגע לאנקדוטות מפגרות:

הגיבור הראשי, רוס פולדארק, כמובן חתיכי ברמות קשות, בואך בדיקת לחץ דם בקרב ‏הצופות הרגישות בסצנות בעייתיות במיוחד (עבודת כפיים בשדה בשמש הקופחת, קפיצה ‏לים להציל מוכי גורל, וכהנה הזדמנויות מצוינות לזקירת הפיגורה הממוזלת והמוקפדת לעין המצלמה, תוך כדי נפנוף הפריזורה האוירודינמית). השחקן – אירי שמשחק דמות אנגלית – נחשב סמל סקס. אבל הוא נראה בעיניי יותר מדי מרוצה מעצמו, בקטע של תעופה עצמית לגבהים. ‏החיוך הצחור שלו המלווה בזיק שובב בעיניים כמו מצהיר "אני נזר ‏הבריאה! באתי לגאול אתכם, פשוטי עם אומללים שכמותכם, מחייכם העלובים, הבינוניים ‏והמשעממים! רוצות לגעת לי במרפק? חחח, הצחקתן אותי, ‏in your fuckin' dreams‏, ‏תתרחקו ממני יא בטטות! שיואו, אני מלא באנרגיה אירוטית, אני הולך להשקיע את אוצר הכרומוזומים הסופֶּר-דופֶּר שלי באיזו אישה ‏מושלמת ונורא רזה, ביי!". ולטעמי המראה שלו קצת יותר מדי מזרח-תיכוני/ישראלי/בָּבּוּנִי. פחות עושה לי את ‏זה. לא מרקיד לי את התריסריון. זה כמו שאני לא מבינה מה כולן מתלהבות מג'ורג' קלוני, ‏מאותן סיבות (ותסלחנה לי מעריצותיו. בקרב הבנות במשרד, למשל, אמירה כזאת נחשבת ‏לחילול קודש הקודשים). בקיצור, שלוש תמונות שוות 3,000 מילים:‏

Poldark-season-4-Aidan-Turner-topless-scene-scything-news-graham-norton-968149

כן כן, אני יודעת, אתן לא מבינות על מה אני מתלוננת בכלל; הרי התמונות מוכיחות, חזה שעיר על גבי נופים פראיים, שהבחור ‏מחונן בעליל. או חזה פראי על גבי נופים שעירים. פריזורת ‏קארה מנופח על גבי כתפיים חסונות. משהו חסון על גבי משהו מנופח. מישהו על גבי מישהי. ‏מלא אנשים על גבי אנשים אחרים. ‏Sausage Party ‎‏ על גבי אוקטוברפסט. טוב, נראה לי ‏שהעניין די מוצה.‏

העזר כנגדו בסדרה, דמלזה, גם היא יפהפייה. המראה שלה מאוד מיוחד בעיניי:‏

0227_POLDARK3_23SEP2016RV smallest

מעניין איך זה לחיות כשנראים ככה:‏

Demelza-at-the-BAFTAs

אלוהים, מה זה הדבר הזה, היא מדהימה. ומה נסגר עם הציצי המסותת להפליא הזה שלה, ממש שופרא דשופרא! איך, מה, למה. בא לי לשלוח יד ולגעת בהם באצבע. רק כדי לבדוק ולהתרשם. למשמש בעדינות. אולי גם קצת לרחרח. זה נורמלי ‏לגמרי ובכלל לא מוזר, נכון?‏ 🤓 😝

איזה זוג יפה (ומוטרד):

rossDemelza-630x330

אבל, באמת, חוץ מהגֵנים הזקורים שלהם, שלא יכולתי שלא לציין אותם כאן, הם גם שחקנים מוכשרים למדי, כמו שאר ‏השחקנים בסדרה. אנקדוטת טריוויה: כשאני מתייחסת לשאר השחקנים בסדרה, זה כולל אפילו את השחקן שירדתי קשות על איכות המשחק שלו כשחקן הראשי בסדרה hinterland בפוסט הקודם. כן, הוא משחק גם כאן. אבל אין לי תלונות עליו כאן. כנראה התפקיד המשני נטול הברק הזה, ושאינו מתיימר לסקס אפיל, מתאים לו יותר:

blamy

דע את מקומך!

בכל אופן, אז הכתיבה טובה והעלילה מעניינת (לפחות לטעמי); הדמויות כתובות, ‏מאופיינות וכאמור משוחקות היטב; נכנסתי לגמרי לסיפור ולעולם של הסדרה, עד כדי ‏היקשרות לדמויות מסוימות ודאגה לגורלן ודריכות מתוחה עם כל תפנית בעלילה (היד עם התפוצ'יפס ‏נעצרת באוויר); העיצוב התקופתי נהדר – הווי החיים, הבתים, הסביבה, האווירה, המאפיינים התרבותיים והחברתיים, השפה, הבגדים וכו'; ויש בה ‏גם הומור, ואף הומור עצמי.‏

והנופים, הו הנופים, כמובן מרהיבים ומשחקים תפקיד מרכזי:‏

poldark-landscape1

הסדרה מלווה גם במוסיקה יפהפייה, למן נעימת הפתיחה:‏

ועד השירים הנפלאים שדמלזה שרה יפה כל כך, כמו למשל שני אלו:‏

אני מתלבטת לגבי הסתייגות אחת שיש לי מהסדרה: אני תוהה אם היא יותר מדי "רומן רומנטי". אני לא חושבת שהיא קיטשית – אני בד"כ לא סובלת דברים קיטשיים – ויש בה ציניות ושנינות וכאמור הומור עצמי, אז לא נראה לי… אך יש בה אלמנטים שבהחלט מספקים את אותן צופות רגישות הזקוקות להזרקת מנת האסקפיזם היומית שלהן ישירות לווריד. לא שיש לי עצמי מושג על זה 😳 🙄 לא מכירה את התופעה מקרוב 🤔 🤥 🤫 😎 

בקיצור, סדרה מלאה ביופי, רגש, נשמה, הומור, תרבות, היסטוריה ופריזורות כמיטב ‏המסורת התקופתית. אני ממליצה עליה, אם כי כמובן שזה עניין של טעם. או של ‏תריסריון.‏

הדייטים הליליים שלי – Hinterland

חיי הלילה שלי סוערים. כמעט כל ערב אני יוצאת לדייט מלהיב. לאחרונה יצאתי תקופה עם בלש משטרה וולשי. היו לי הסתייגויות ממנו. הוא מתהדר תמידית באותה הבעה פלגמטית, הנשלפת מוכנית מארסנל המבטים המצומצם להכאיב שלו. גולת הכותרת – אותה עצירה קבועה לבהייה כלפי מעלה בזווית אלכסונית, פתאום בלי קשר לכלום, בדרך כלל באמצע בדיקה ראשונית של זירת רצח, תוך כדי שהוא ממולל או מרחרח בקריפּיות איזו סמכטה או חפץ כלשהם של הגוויה התורנית, כאילו מנסה להנדס מבט נוגה רב-משמעות המביע את חדות ועומק ההרהורים האנליטיים והפילוסופיים שלו, אבל בעצם ברור לגמרי שהוא תכנן מלא זמן מראש לבהות בדיוק ברגע זה בכתף של הסאונדמן בתקווה שזה יספק את דרישות הבמאי לדמות עם עומק (או שהוא מתאמץ להחניק פלוץ וולשי מתנגן).

הייתה סצנת סקס קצרה שהייתה לדעתי מוזרה (וקצת טראומתית עבורי, לראות אותו במצב צבירה אירוטי). אני יודעת שהיא אמורה לבטא רגע יפה של אהבה עדינה, אבל לא השתכנעתי. לא היה כ"כ ברור מה הולך שם. רגע אחד הפרצופים שלהם התקרבו זה לזה לאט לאט לאט לאט עד שהפרצוף הפלגמטי שלו היה נורא קרוב לשלה, ואז פתאום הם היו שם עירומים בסערת חיבוק, שזה כבר היה מפתיע, כי אווירה אירוטית/אינטימית/בעלת עומק רגשי היא הדבר האחרון שאפיין את מהלך העלילה והיחסים; זווית הצילום הייתה חלקית ולא סגורה על עצמה; הבלש פער את פיו לרווחה כמו הצעקה של מונק, ותהיתי אם הוא מנסה לנשק אותה או לשאוב אותה לתוכו (או לפצוח בזמרת אופרה פומפוזית – אולי זה משחק מקדים וולשי ידוע). הבנתי שהבעת הפנים הזו שלו אמורה להביע תשוקה ולהט יצרים, אבל היא הגחיכה בעיניי את כל העסק המסורבל בלאו הכי, וקצת דאגתי שהבמאי חטף שבץ ושלא היה מבוגר אחראי אחר על הסט שייקח את העניינים לידיים.

טוב, אולי אני סתם מגזימה. תשפטו בעצמכם. אם אתם מתכננים לצפות בסדרה במלואה, אל תצפו בקישור הבא. הנה הפרק המלא ביוטיוב, והקטע הסקסי המדובר מתחיל בסביבות 1:02:20:


באופן כללי, חשתי פער בין היומרה של השחקן להציג דמות אייקונית בנוסח "הבלש המיוסר בעל העבר הטראומתי הלא ברור, שעוד יתגלה לנו בהדרגה בהמשך, שעבר לתפקיד חדש במחוז שכוח אל – אך מרובה מקרי רצח – כדי לברוח מאותה טראומה, ומתחת לחזות הסקסית, הסמכותית, הקשוחה, המחוספסת והממעטת בדיבור שלו מסתתר בעצם גבר רגיש, מרוסק לרסיסים, מוצף ברגשות וצמא לאהבה" לבין התוצאה בפועל – לפחות למיטב התרשמותי – של משחק די אוטיסטי ואנמי שבאותה מידה יכול הייתה להתבצע, ובאפקט דומה, על ידי דיקט רנדומלי. הרי גם כך זו דמות קלישאתית. והרגשתי די לא נעים בשבילו; למשל, בסצנה שבה המפקד שלו בא לביתו (כמובן קרוואן עלוב כראוי לבלש מיוסר שמעניש עצמו בסגפנות) כדי לשכנעו לחזור לעבודה (לאחר כמה ימים של היעדרות אחרי מקרה טראומתי) ומוצא אותו בקרוואן – הכמובן מלא בקבוקים ריקים של אלכוהול – לא מגולח ולבוש במכנסי טריינינג בלבד, אבל כאלה יעני סקסיים בגזרה נמוכה, שאמורה לחשוף ולהציג לעולם את בטנו המסוקסת כפורטל לנפשו הפראית היפה, אבל זהו, שלא – גופו הפגין קול ענות חלושה וסקס אפיל של עיפרון מפוהק. מה זה זה.

מבקשת לחדד (את העיפרון) – מה שהפריע לי הוא לא המראה החיצוני עצמו, חלילה, זה לא שהבלש לא "חתיך" או "סקסי" מספיק, אלא שיש פער בין היומרה חסרת המודעות העצמית שלו לגלם דמות מורכבת כזאת לבין התוצאה השטוחה בפועל. או שהבעיה היא אצלי. אולי הוא נחשב לסמל סקס ולשחקן בחסד. אולי אני סתם מגזימה.

הנה הסצנה הזו מיוטיוב (אבל בגרסה בוולשית, לא מצאתי שם את הגרסה באנגלית). תשפטו בעצמכם:


אבל אבל אבל, בכל אופן, מה שחשוב לי לומר הוא:

שלמרות כל זאת – למרות הספקות בהתחלה; ולמרות שהמשחק השטוח (לטעמי) של הגיבור הראשי כאמור עצבן אותי; ולמרות שהסדרה מלאה בקלישאות, שבעטיין כמה פעמים ניחשתי מראש בדיוק מה הדמויות עומדות להגיד (אמירות שחוקות); ולמרות שהפרקים לא היו אחידים ברמתם וכמה מהם השאירו קצוות פתוחים וסימני שאלה חסרי מענה והיו כל מיני התרחשויות דאוס-אקס-מכינה; למרות התסריט הלא מושלם – בכל זאת נכנסתי לסדרה, שהיא בסך הכל טובה, נסחפתי לתוך עולם העלילה, שלעיתים הייתה אף מותחת ומעניינת, והיו גם פרקים טובים, וכל יום חיכיתי לחזור הביתה לשקט שלי מול נופי וולס המרהיבים המשתרעים על פני מרחבים, ומול הבלש הפסבדו-סקסי בעל הבעת הפנים האחת והיחידה (ליטרלי, אחת).

החלטתי לסלוח לבלש הוולשי כי בסך הכל יש לו כוונות טובות והוא משקיע מאמץ. וזה לא שאני מציאה גדולה. בזוגיות צריך להתפשר.

והנופים, הנופים! גוד דמט, הנופים הכל כך יפים! מה זה זה, לעזאזיייל, אלף עזאזלים וחצי:

hinterland-1

(הבלש הוולשי ברגע אופייני של ריצה פלגמטית)

אבל הנה תקופת וולס עברה חלפה לה, פרק הסיום נגמר, ואחרי תקופת מעבר קצרה עם תחושת הריקנות הפרוצדורלית שבין סדרה לסדרה, עברתי הלאה – לנופי קורנוול עוצרי הנשימה, לעבודת משחק הרבה, אבל הרבה יותר טובה, לתסריט כתוב היטב, ולסקס אפיל על אמת…

TO BE CONTINUED…