מצוקה

המצב של אבא מידרדר, היום אושפז במיון. אין לי כוח עכשיו לספר בפירוט על כל מה שקרה וקורה. אולי אספר בהמשך.
אני עצובה נורא. מרחמת עליו על מה שהוא עובר. קשה לי להירדם ובכיתי. עשיתי במשך היום נשימות להרגעה אבל כמה כבר אפשר להדחיק.
לקחתי עכשיו כדור הרגעה טבעי על בסיס צמחי – לשיאה, שמבוסס על שמן לבנדר. לא יודעת אם הוא עוזר לי, לקחתי כבר כמה פעמים ולא בטוחה. רופאת משפחה המליצה לי עליו, וגם אחותי הקטנה לוקחת אותו. אבל לאחרונה הסתכלתי במרכיבים הלא פעילים שלו, ויש שם שלושה צבעי מאכל שממה שקראתי עליהם ממש לא בא לי להכניסם לגופי. אחד מהם, E120 (carmine), הוא צבע שמופק מכנימה. כן, החרק כנימה. דוחפים לי לגוף פאקינג מיץ כנימה. ווט דה פאק. וגם טיטניום דיאוקסיד E171, שיש עליו חילוקי דעות, ונאסר לשימוש בכמה מדינות, אבל נמצא במלא דברים, כמו ממתקים ומשחת שיניים ועוד. והשלישי הוא E131, שגם הוא נאסר לשימוש בכמה מדינות.
ובכל התרופות בעצם יש כל מיני זבל. הסתכלתי בכדור ה-SSRI שאני נוטלת באופן קבוע. יש שם טאלק. לא קבעו שטאלק מסרטן? וגם שם יש טיטאניום דיאוקסיד.

טוב, לא יודעת. החיים מבלבלים. וגם העולם. וגם המציאות. בל נשכח את המציאות. אנסה ללכת לישון.