היום

היה יום טוב בלימודים, שזה המשך מגמת הטוב מאתמול. אך בשני השיעורים האחרונים קצת התערערתי מתחושה שאמרתי דברים שעדיף היה שלא אומר או שאמרתי בצורה מוזרה ושהסתכלו עליי מוזר ושהבכתי את עצמי ושהיה שקט מדי אחרי שאמרתי דברים מסוימים, כאילו לא יודעים מה להגיד. הקראתי בשיעור משהו שכתבתי בצורה מצחיקה, אבל הייתה דממה ואף אחד לא צחק, פדיחה 😅. מצד שני אני גם מקבלת פידבקים חיוביים ומחזקים. אז כבר לא יודעת מה בראש שלי ומה לא. התבטל לנו שיעור אז ספונטנית הלכתי עם עוד שלושה חברים מהכיתה להסתובב ולשבת איפשהו. והיה כיף. והשיחה זרמה. והרגשתי לגמרי חלק מהחבורה, שזו תחושה לגמרי נדירה אצלי ולא מובנת מאליה. פתאום הרגשתי נורמלית. פתאום הרגשתי כמה כיף וקל יותר יכול להיות. והיה מעניין ומרגש להכיר את האחרים יותר לעומק. כאמור אח"כ התחושה הזו התערערה ופתאום הרגשתי קצת אחרת ומוזרה ולא מסונכרנת עם הסביבה. וככה זה נע אצלי כל הזמן, תחושה של חוסר יציבות רגשית. ואני לא בטוחה מה נכון. אבל אני מנסה לא לתת לתחושת ההתערערות לנצח, אלא להמשיך הלאה כרגיל בלי להיכנס לסרטים ביזאריים של דייוויד לינץ'. כי כל כך חבל לי לוותר על התחושה הטובה, היציבה. אתמול בבית הצלחתי לכתוב דברים ולהגיש, דברים שחשבתי שלא אצליח לכתוב, והנה בכל זאת. אז הייתה תחושה טובה ופרודוקטיבית.

אז היום הצעתי בצחוק לאחת מהחברות בכיתה שאאמץ אותה בתור דודה שלי ונראה לי שזו שוב היסחפות רגשית שלי, שאני יותר מדי מביעה אהבה או לא יודעת מה, או לוקחת אנשים יותר מדי ללב, ושאולי לא מקובל להגיד דברים כאלו. אני רוצה לאמץ אנשים חמודים וטובים. גם לאמץ אותם פיזית אליי בחיבוק וגם לאמץ לתוך חיי. אני רוצה שהאיש הזה שכתבתי עליו כאן בפוסט קודם, שהוא סוג של דמות טיפולית רשמית ש"מטפלת" בי, אני רוצה שהוא יהיה אח שלי ויהיה איתי כל החיים. הוא מקסים ממש. טוב, אולי זאת הפרסונה ה"טיפולית" שלו. אני מקווה שבחיים האמיתיים הוא פּוֹץ ושמוק, ואז אני לא מפסידה שום דבר. אני גם מקווה שהוא הומו. יש מצב. נורא בא לי לשאול אותו אבל נראה לי שזה לא יהיה במקום, אפילו שאנחנו באותו ראש וצוחקים ומדברים נורא לא רשמי. כשהתחתנתי הוא סיפר לי שהוא עומד להתחתן בשנה הבאה, וזה הפתיע אותי כי ההתרשמות הראשונית שלי הייתה שהוא הומו. אבל בעצם הוא יכול גם להתחתן עם גבר…
אני רוצה שהחברה העדינה הזאת מהלימודים תהיה דודה שלי או אחותי הגדולה ותלמד אותי יוגה. היא גם המליצה לי לצבוע את השיער בצבע יחסית טבעי שהיא משתמשת בו, אבל נראה לי שאשאר עם המראה הטבעי. בכל מקרה, אם לצבוע את השיער, אז אני רוצה שהיא תצבע לי. ונבלה ביחד. כמו משפחה.

בעבודה הראשונה שלי אחרי התואר הראשון, היה לי בוס חמוד והיה שם גם מישהו קשיש. החלטתי שהבוס הוא דמות אבא והקשיש הוא דמות סבא וככה הייתה לי משפחה בעבודה.

נראה לי שמתרחשת אצלי דינמיקה של אידאליזציה ורומנטיזציה לאנשים שלאחריה מגיעה אכזבה בלתי נמנעת.
ושזה שחזור דינמיקת היחסים עם אבא שלי.

10 תגובות בנושא ״היום"

  1. שמחה לשמוע שהיה יום טוב ושגם היית פרודוקטיבית לקראת השיעורים והצלחת לכתוב את מה שרצית, וגם שהשמעת קולך בכיתה – למרות ההיסוסים לגבי זה אחר כך. את מכירה את עצמך ואת כנראה מבינה שככה זה, והרבה פעמים לא יהיה מנוס מהתהיות האלה לאחר מעשה והתחושות הקשות לעיתים שהן מביאות – ולכן אולי את גם יודעת לקבל את זה כחלק ממך ולהבין שהשד לא נורא כל כך ובסך הכל את ממש בסדר וגם הם כנראה בסדר. כל ה"הם"ים.
    זה חמוד שבא לך לאמץ את ה"דודה" וגם איך שהרגשת כלפי הבוס והבחור הקשיש בעבודתך ההיא. יש משהו מחמם לב בלהקים לעצמך, אפילו רק בדמיון, משפחה חלופית במקומות העבודה, לימודים, חברה, טיפולים שמהווים חלק מחייך. וגם כאן, את כבר מכירה את עצמך ויודעת שזו הנטייה ואם תקבלי את זה ולא תהיי קשה עם עצמך כשאת רואה ששוב זה קורה, יהיה לך אולי קל יותר.

    Liked by 1 person

  2. אני לא יודעת אם מקובל או לא להגיד את הדברים שאת אומרת, אבל זה חלק מהייחוד שלך, ומותר לך להיות מיוחדת. לא כולם צריכים להתנהג כמו כולם. אחרי הכול, כל אחד מאיתנו הוא שונה ומיוחד, זה עושה את החיים הרבה יותר מעניינים.

    Liked by 1 person

  3. תראי – שלושה תלמידים שלי אימצו אותי, אחד דני, ממוצא אתיופי, מת מצחוק כל פעם שהוא קורא לי "אבא" במסדרונות ביה"ס, אבל הוא אוהב לחבק אותי, להפגיש כתף אל כתף כמו שהם נוהגים הצעירים.
    אני לא נוטה לאמץ, אבל לי נשמע שאין זה "מוזר" לבקש ממישהי להפוך ל"דודתך", אם רמת הציפיות שלך אינן מעבר לסביר כלשהו. מקסימום היא תשים גבול, וגם זה בסדר.
    לא ברור לי מדוע היות המטפל "הומו" חיוני לך. האם היותו "הומו" ישלול תשוקות שלך כלפיו? אגב, אם הוא מטפל, את בהחלט צריכה להעלות בפניו את השאלות הללו, לברר מדוע זה חשוב לך, אולי יש לזה קשר ל "ושזה שחזור דינמיקת היחסים עם אבא שלי."
    שבת נהדרת לך.

    אהבתי

    1. תודה אריק. זה לא "לאמץ" באמת, זה רק ביטוי של רגשות חמים שאני חשה כלפי אנשים מסוימים… ואמרתי לה את זה בצחוק כביטוי של אהבה, מוגזם בצורה קומית… לא יהיה לי קשר איתה מעבר לקשר בלימודים… זה לא שהיא תצטרך לשים לי גבולות, אני לא סטוקרית חסרת מודעות 🥴
      אם הוא הומו, זה אולי ירגיע את התגובה הרגשית שלי לתגובות החמות שלו אליי… הוא מביע כלפיי הרבה חום וחיבה, וזה מעיף לי את הצ'אקרות ומרקיד לי את התריסריון,זה למה… אבל כמובן שזה לא משנה, זה הכול סתם שטויות, ואני בטח נשמעת כאן כמו ילדה קטנה ומביכה את עצמי… הוא לא מטפל, הוא לא פסיכולוג, הוא באיזשהו תפקיד שיקומי, קשה לי להסביר כי בשביל להסביר אני צריכה לספר במפורש דברים שאני לא בטוחה שאני רוצה לספר כאן… לא שזה דרמטי, אבל דווקא בתור מישהי שנוטה יותר מדי להיחשף ולספר, למדתי שאני צריכה יותר לשמור על עצמי…
      תודה רבה אריק, שתהיה שבת נעימה גם לך.

      Liked by 1 person

      1. הידיעה כמה לחשוף היא בסיס חשוב לתקשורת מהסזוג המועדף עלייך, ואני בלשון המעטה, שותף מלא שלך לכך. אני לא חושב מחשבות לא טובות "סטוקרית" וכאלה. כל עוד הגבול ההכרחי בין פנים וחוץ נשמר, והמחיר האנרגטי לא יקר מאוד. שבת נהדרת לך.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s