לא מבינה מה באמת
הדברים משתנים תדיר
אולי אני ריקה
או גדושה מדיי
אני שמה לב למגמה
אני מתבוננת בה
כנראה הגיע הזמן לכייל אותי
כי נתקעתי על מגמה
על מגמה
לא מבינה מה באמת
הדברים משתנים תדיר
אולי אני ריקה
או גדושה מדיי
אני שמה לב למגמה
אני מתבוננת בה
כנראה הגיע הזמן לכייל אותי
כי נתקעתי על מגמה
על מגמה
אור בשולי הענן 
כיול עצמי – אוהב מאוד את הצירוף הזה.
אהבתיאהבתי
תודה, עכשיו נשאר לי רק ליישם אותו…
אהבתיLiked by 1 person
פירמוט מערכת תקועה, רק אם כלו כל הקיצין.
לרוב, די ב-Reset מהיר, והופ, את כמו חדשה.
🙃
אהבתיאהבתי
תודה על הטיפ, הולכת לחפש את כפתור ה-reset שלי 😁
אבל הוא בטח בדיוק באזור הזה בגב שאני לא מצליחה להגיע אליו עם היד… 🤪
אולי יותר פשוט לעשות פירמוט עם נבוט 🥴
אהבתיאהבתי
משום מה נתקעתי על המשפט הראשון.
שאת לא יודעת מה באמת.
כי הרי זה אף פעם לא באמת אובייקטיבי. זה תמיד דרך הפילטר שאת מרגישה באותו הרגע. לפעמים ריקה, לפעמים גדושה מדי .
ועוד משהו שנתקעתי עליו זה הכיול הזה שהזכרת.
תוהה אם את מתכוונת למשהו מסוים או שבכללי היית רוצה יותר איזון…?.
וכמובן בנוסף לכל התוכן: כתבת מקסים.
אהבתיאהבתי
תודה אמפי'לה יקרה.
כן, אני לא בטוחה מה אמיתי ומה לא. כרגע זה עולה בי בעיקר בהקשר של אינטראקציה עם אנשים.
יחסים עם אנשים נורא מבלבלים אותי. ההתקרבות מעוררת בי כל כך הרבה רגשות חזקים… והתהייה היא גם על הרגשות הללו… למה זה כל כך עוצמתי… למה זה כל כך מטלטל אותי… ולמה זה מעורר בי גם התרגשות וגם צער… המון אהבה אבל גם המון כאב…
עניין האיזון – גם בכללי, אבל כרגע ספציפית זה ממוקד באכילה – נפלתי לתקופה של אכילה כפייתית נוראית. כי הבור השחור נפתח ואין לו תחתית, והוא שואב ושואב ושואב ואין לזה סוף. זו הרֵיקוּת המפחידה. הייתה לי תקופה אחרת, הבור היה יחסית סתום, אבל הוא נפער מחדש ומשתולל.
אהבתיאהבתי
ריקה, את לא. מלאה כרימון וההרהורים שכתבת הם ההוכחה לכך.
אהבתיאהבתי
תודה, מעריכה את התגובה 🌷
אהבתיאהבתי
באמת זו שאלה, איך יוצאים מהלופ? אבל אז יום אחד קמים בבוקר וחושבים, כמה מצחיקה הייתי פעם, איך חשבתי שלא אצא מזה, איך איבדתי תקווה. לא ידעתי שכל הטוב עוד לפניי.
החיים מאוד מצחיקים לפעמים. וגם מאוד עצובים.
מצטרפת לאנונימי מעליי, ריקה את לא יכולה להיות, כולך נשמה גדולה גדולה, עד אפס מקום.
אהבתיאהבתי
(למרות שלגמרי הבנתי מה הייתה כוונתך ב"ריקה" ו"גדושה". הייתי חייבת לציין זאת.)
אהבתיLiked by 1 person
תודה רפרפית יקרה, מעריכה כתמיד את המילים החמות. נכון. הלופ הזה, אוף. אבל הנה, כבר היום זה אחרת. אתמול נמאס לי מהמצב ויצאתי להליכה מהירה וזה היה כל כך כל כך כיף ועשה לי טוב וכבר היום חזרתי לאכילה רגילה, ובישלתי, ומרגישה יותר טוב.
אהבתיLiked by 1 person
איך אני שמחה ♥️ הליכות מהירות זה הכי כיף בעולם, זה מוציא את כל הרעל החוצה.
אהבתיLiked by 1 person
גם אני שמחתי והרגשתי הקלה שיצאתי מהחור השחור הנורא, ובינתיים שוב נפלתי. הקיצר, ממש נמאס לי מעצמי 🙂 די מיציתי…
אהבתיאהבתי
כמו שאת תמיד אומרת לי, תקופות באות והולכות. כשאני מסתכלת אחורה על התגובות האלו אני אומרת לעצמי כמה שהיא צדקה! אז… אני מנסה לנחם אותך בקיצור. מקווה שאת יותר בטוב. ובסדר, לפעמים גם מותר ליפול… כמה חשוב להיות חומלים עם עצמנו.
שולחת כוחות וחיבוקים ♥️
אהבתיLiked by 1 person
תודה רפרפונת (עדכני אם כינוי החיבה לא בא לך טוב, זה מה שיצא לי 🤷♀️).
נכון, את צודקת. כלומר, אני צודקת 🙃 כלומר, שתינו צודקות 😊
בינתיים הספקתי אתמול לקרוס נפשית מול כולם, אבל בלי לתקוע שוקולד אחרי זה אז זו התקדמות 😁 והיום כבר היה יום טוב ופעלתני וספורטיבי… הקיצר, אני אדם לא מאוזן 😅😅😅 💊💊💊
אהבתיאהבתי
מאוזנת או לא, מתה עלייך.
זה בסדר לפעמים לקרוס ליד אנשים, לפעמים אין שום ברירה אחרת באותו הרגע. מבינה ממש את הבושה וחוסר הנעימות. לא כיף.
הכינוי מקסים!!ואת נורא צודקת, זה למה היה לי חשוב להזכיר זאת. 💕
מקווה שלאט לאט היום יום שלך יתאזן, וכרגיל, שולחת חיבוקים וחיזוקים מרחוק.
אהבתיLiked by 1 person
לפעמים אנחנו צריכות רגע לקחת הפסקה מהמירוץ, להתבונן, לנשום ולחזור בחזרה כשאנחנו רואות את הדרך הנכונה לנו. המון בהצלחה
אהבתיאהבתי
תודה רבה! מקווה שאצלך השתפר! אתעדכן בבלוגך
אהבתיאהבתי