לילה לבן מס' 10,347

אוי ויי. אני נגלית בפני עצמי במלוא פתטיותי. חולשתי. מגוחכותי. לא מחזה נעים. ואולי אני מגזימה. כנראה אני מגזימה. בטוח. אבל. כבר אמרו בעבר. וצחקו בעבר. ואני, ברייה אבודה, עדיין ילדה, לנצח. וזה לא העיקר. זה הטפל. רואים שלא עברתי תהליך חיברות נורמלי. אני לא חיה כמוכם. אני לא בתוך החיים. אני צופה מהצד. ולפעמים כשבטעות אחד מכם נוגע בקצה אצבעו בכתפי, אני מרגישה חיה והאהבה מתפרצת לי מכל הנקבוביות.

סליחה

צער כלשהו מחכה שאכיר בו

11 תגובות בנושא ״לילה לבן מס' 10,347"

    1. תודה אמפי, חיבוק ענק.
      היה לילה מוזר. והמוח שלי תקוע בהילוך מוזר… נקווה שישתחרר.
      יש ימים שבהם משהו נראה נורא דרמטי והרה גורל, וכמובן הוא לא. ואז יש ימים שפתאום זה כבר לא משנה בכלל ומתעסקים בענייני היומיום.
      כל מיני עניינים רגשיים סוערים אצלי… אדבר עם הפסיכולוגית, מקווה שהיא תעזור לי לראות דברים נכון…

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s