לכתוב בלי לכתוב

אני נורא נורא רוצה לכתוב אבל גם לא רוצה לכתוב.
אני מפחדת ולא מפחדת.
אני רוצה ולא רוצה.
אני בעיקר לא יודעת.
איך אתם חיים יחסית בלי ספק? אני לא מבינה איך אפשר בלי הספק.
הוא תמיד שם, מסתכל מבחוץ, מצקצק.
איך אתם יודעים?
איך אתם פשוט הולכים על זה?
איך יש לכם יעד ברור, אופרטיבי, קונקרטי?
טוב, כן, בטח אין לכם חשיבת-יתר טורדנית והתעכבות על פרטים קטנים, ובניגוד אליי ההגנות שלכם עובדות כך שההדחקה עושה את שלה, מסלקת חשיבה עקרה ולא מועילה.
אתם בתוך החיים.
אני כאילו בתוך החיים אבל בעצם לא.
או שאני ממתגת וממצבת את עצמי כך, כמו נבואה שמגשימה את עצמה.
בסופו של דבר אצטרך לחזור להבנה שמעשיי קובעים את תוכן ימיי.
פשוט לפעמים מאבדת שליטה והכול בלגן ובהלה מתרוצצת, מחפשת הרגעה.
כדור שלג במורד ההר התלול.
זה עלול
להידרדר.

אני נעה בין פאזות.

לא הכל אפשר להגיד לכל אחד.
יש דברים שאי אפשר לשתף בהם.
ודווקא שם סימני השאלה

(ואני יודעת – אין כמו שינה טובה. מסדר את הצ'אקרות גוטה גוטה).

19 תגובות בנושא ״לכתוב בלי לכתוב"

  1. יש שני משפטים של זקנים חכמים שאני אוהב לומר (אני לא ממש זקן, אבל אני ממש חכם:)
    ושניהם רלוונטיים למה שכתבת:
    הראשון: החיים זה עניין של מינונים. רגעי השפל הגדולים באמת הם לא רבים – גם אצלך, למרות הקושי שאני כלל לא מזלזל בו. בסוף הגעת ללא מעט בחייך: יש לך בן זוג אוהב, קריירה מצליחה, את כותבת כאן וזוכה להרבה אהבה, פרגון והערכה.
    השני: אין לנו שליטה על הקלפים שקיבלנו בתחילת המשחק, אבל יש לנו שליטה על מה שאנחנו עושים איתם. אלוהים בהחלט חילק לך כמה קלפים גרועים, אבל את לא מוותרת ומצליחה. בעיני זה מאוד מרשים.
    האור עוד יבקע דרך העננים♡

    אהבתי

    1. מה שנכון נכון. תודה על נקודת המבט המאזנת. אין ספק שנזרקתי לאחרונה להוויה הבלתי מאוזנת בעליל ואני תקועה שם. צריכה לבעוט לעצמי בתחת להוציא את עצמי משם, אבל אני לא עד כדי כך גמישה.
      לא בטוחה שיש לי קריירה מצליחה, לאור העובדה שאני לא עובדת מזה זמן לא מועט, אבל החזקתי מעמד כמזכירה מוערכת תקופה מכובדת.
      מה שכן, אתה לא יכול להרים להנחתה מבלי שאגיב: מה בעיניך הקלפים הגרועים שאלוהים חילק לי?

      אהבתי

  2. חיבוק ענק.
    אני מאמינה שאי הוודאות אוכלת את כולנו, חלקנו פשוט יותר טובים בלהסתיר את כובד המשקל בנושא.

    אהבתי

  3. הלבטים שלך טבעיים ומובנים, ונכון שאולי אצלך זה מעט מוקצן בגלל ה-OCD אבל יש לי הרגשה שלרוב האנשים שחושבים, שמודעים, שעוצרים מידי פעם ומתבוננים על עצמם ועל חייהם – יש את הרוצה/לא רוצה, פוחד/לא פוחד ובעיקר לא יודע. ויש לי הרגשה שגם הם בטוחים שכל שאר האנשים סביבם בטוחים ויודעים. בכוונה דייקתי שמדובר באותם מביננו שבאמת מודעים, שבאמת חושבים על זה, שבאמת מתבוננים. כי יש כמובן נתח נכבד של אנשים בעולם שפשוט חיים את חייהם בלי לחשוב על זה, בלי להתבונן, בלי מודעות. עליהם אני בכלל לא מדברת.
    לי אישית אין יעד ברור אופרטיבי. מעולם לא ידעתי לענות על שאלות כמו "איפה את רואה את עצמך בעוד חמש/עשר שנים?" אפילו שנה. אפילו חודש. אבל אחרי הרבה התבוננות ועבודה עצמית (עם ובלי ליווי של מטפל / מאמן) הבנתי שאני זורמת עם החיים ובכל פעם מנצלת איזו הזדמנות שניקרת בדרכי. נראה לי שגם את עושה את זה, אולי עם קושי גדול יותר, אולי עם יותר שאלות והתחבטויות, אבל הביטי אחורה על השנה האחרונה וראי כמה פעמים ובכמה מקומות יצאת מאזור הנוחות שלך ועשית מעשה….המון! את בהחלט יכולה להיות מרוצה מעצמך, למרות הקושי.
    ועכשיו זו תקופה במיוחד קשה כי לימודים והמחלה של אבא….
    אז פרגני לעצמך את הרגשות שעולים, חבקי את עצמך וקבלי חיבוק חם וחזק גם ממני.

    אהבתי

    1. תודה על כל מה שכתבת. אפילו שאני בתוך מצב דיכאוני תקוע, אני מצליחה "להידבק" קצת בחיוביות הטובה והבריאה שבמילים שלך, בראייה הרעננה 🙂 ואני גם מעריכה את ההשקעה והאכפתיות מצדך בתקופה שהיא כל כך לא פשוטה לך.
      ונכון, יש כמה דברים מאוד ספציפיים וקונקרטיים שמעיקים, כמו המחלה של אבא ועוד כמה דברים, והלימודים מהווים גורם חיובי מאוד אבל גם מעמת עם הקשיים… ונכון, בתקופה האחרונה עשיתי כמה צעדים ענקיים שממש לא מובנים מאליהם… תודה שאת מזכירה לי את זה, ובכלל שאת כאן איתי.

      Liked by 1 person

  4. הספק הוא בן לוויה קבוע של כל המין האנושי, יש כאלה שמשתפים וישנם שלא. יש הנעזרים ויש הנלחמים בכוחות עצמם. לפעמים מתגברים ולפעמים שוקעים, אנחנו כאן כדי לברר ולתהות, ללמוד מאחרים ומעצמנו.
    את בוודאי מכירה את המשפט הידוע, אם היו מצעים לך להחליף את "החבילה" שלך עם מישהו אחר, היית מסכימה? התשובה תמיד שלילית.

    אהבתי

    1. צודקת. באמת לכל אחד החבילה שלו. אני תמיד אומרת את זה כשאני תומכת באחרים… ובאמת יש לי הרבה על מה להודות בחבילה שלי.
      ותודה שאת ואחרים כאן כדי להזכיר לי את זה בתקופות של נפילה…

      אהבתי

  5. כמו עדה ק. חיי ללא ספק, ללא חרדות הספק, עם חוסר ביטחון משווע וחרדה מכשלון [שזה הכי קל, יחסית ] אינם חיים, או פשוט לא מכיר מצב כזה. מכיר את "הקפיצה האבסורדית" מדי יום לתוך עולם ההחלטות, עולם המעשים. חוסר הברירה מכתיב התנהגות, אחריות אישית, שגם אליה קפצתי למרות ספקות, חוסר וודאות וחרדה משתקת, לא מאפשרת לי להתלבט הרבה פעמים.
    נצלתי את הזכות היחידה שהיתה לי ליפול כמעמסה כלכלית על בת זוגי, ולמרות שחיי רצופים ספקות, עושים את מה שצריך, ולא לא אוכל להסתכל על עצמי.. וזה חמור יותר מכל ספק, כי התוצאה של מצב "אין מוצא" כזה מבחינתי הוא אחד ויחיד, והייתי בו פעמיים.

    אהבתי

    1. מעריכה את העובדה ששיתפת בפן האישי שלך. מניחה שאין תשובה ניצחת לזה, פשוט חיים עם הספק ומפנים את האנרגיה לעשייה יותר מאשר חשיבה עקרה. מצב "אין מוצא" הוא באמת מפחיד, ואם הבנתי נכון הוא הביא אותך ממש לקצה. אני שמחה שכרגע אתה במקום אחר.

      Liked by 1 person

  6. אני לא מכירה הרבה אנשים שחיים ללא ספק מתגנב, גם בין האנשים הכי רובוטיים שהכרתי וגם בין האנשים ה"פשוטים" שורר הספק במידה כזו או אחרת, אוכל אותם מבפנים. אפילו ביהדות היה איזה חכם (שאיני זוכרת מי הוא) שאמר שגם לצדיק בצדיקים יש הרהורים באמונה בהשם.
    הסוד הוא להקשיב לספקות בחוכמה, ולא להגיב או להכנס למצוקה מהר מהר מהר. להסתכל כאילו מבחוץ, ולהסתכל מתוך הבפנוכו של הבפנוכו, לשאול איבר איבר איך הוא מרגיש.
    אני מקווה שהספקת לישון גוטה גוטה מאז כתיבת הפוסט הזה וגם מקווה שהספקת לחשוב על איך את הולכת לעבור את התקופה הבאה בבטחה. וגם אם לא, אני כאן כדי להזכיר לך לעשות זאת, ולהזכיר לך שאת לא לבד, אנחנו כאן איתך.

    Liked by 1 person

    1. תודה יקירתי, ולמרות הסכריניות הדביקה מרשה לעצמי גם להגיד חמודה שלי – כי בא לי ומותר לי ואין לך כאן say בעניין הזה 🙂
      גם בא לי לצ'קמק אותך בחיבוק חזק כזה, שבא מהבפנוכו של הבפנוכו 🙂
      אכן לאחרונה הרבצתי מלא שינה גוטה גוטה. איזה כיף לישון מלאאאא. בוא'נה, הקור הזה מרדים. ועוד במיטה עם שמיכת פוך… אחחחח, החיים הטובים…
      בימים האחרונים סוף סוף המצב שלי החל להשתפר. לאט לאט…
      מקווה שאת בטוב…

      Liked by 1 person

      1. באמת לא יזיק לי איזה צ'יקמוק או שניים…
        להרביץ שינה זה טוב. הפסיכולוגית שלי גם אמרה לי שזה חשוב לא רק לתהליכים פיזיים אלא גם לתהליכים פסיכולוגיים, שינה טובה ורציפה.
        אני שמחה שאת בטוב. מאוד מאוד שמחה.
        אני פחות.. אבל מטופלת מכל הכיוונים. פסיכולוגית, דיאטנית, בקרוב גם פסיכיאטר. ובסך הכל תמיד חשוב לשמור על אופטימיות.

        Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s