אז פשוט אכתוב

קודם כל, סליחה שאני לא מגיבה כמו פעם בבלוגים הקבועים שלי. כאמור הימים בלימודים אינטנסיביים, כולל ש.ב. וקשה לי למצוא את הזמן להתעמק בבלוגים. אני בקושי נכנסת לכאן. מקווה בקרוב למצוא זמן וכוחות לכתוב כאן. רוצה לכתוב כאן. מרגישה עכשיו צורך חזק מאוד לכתוב כאן. אבל גם עייפה וריקה.

החיים ממשיכים להתחמק ממני.

לא יודעת מה אני עושה לא בסדר.

לא יודעת איך צריך להתנהג כדי

כדי ש

לא יודעת מה נהוג

ודואגת לאבא

עצוב, מקווה שיהיה בסדר ושזה יסתדר

סרטן

ההורים כבר זקנים

עצוב לי

חלום שהתנפץ

לא יודעת בדיוק

לא מבינה איך אפשר לחיות את החיים האלו בהדחקה של כל ההזדקנות והמוות והמחלות

קשה לי להדחיק, אז קשה לי לחיות

רוצה את החיים נורא נורא, ממש

רוצה אותם אבל

זמנך עבר, זמנך עבר

זמנך עבר אור יקרה שלי,

חיית בחלומות ועכשיו כבר מאוחר מדי

אני מלאה בדברים שלא מסתדרים עם המציאות. קצת אבודה. ובימים האחרונים קצת נפילה, קצת מבהילה, אבל יעבור.

אצל אבא זה סרטן הערמונית שזה הסוג הכי קל לטיפול, אבל
גילו את זה אצלו בשלב נורא מאוחר, מתקדם, עם גרורות בגוף,
זה התחיל מכאבים עזים שהיו לו באזור הגב כמה שבועות ובסוף הלך לרופאה,
הוא טיפוס שלא אוהב ללכת לרופאים, אז לקח זמן עד שהשתכנע ללכת,
ואז שלחה לבדיקות דם והתוצאות הראו אינדיקציה לסרטן הערמונית,
ואז בדיקת CT הראתה גרורות בכל מיני מקומות בגוף,
ואז ביופסיה הראתה באמת סרטן הערמונית בדרגה הכי מתקדמת,
ועשה אתמול צילום PET scan ועוד שבוע תוצאות, לראות יותר במדויק להיכן בדיוק הסרטן התפשט,
ועוד כמה ימים פגישה במחלקה האונקולוגית להחליט על טיפול ולהתחיל כבר.
ומתברר שלגברים מעל גיל 50 מומלץ לעשות כל שנה בדיקה ידועה לגילוי מוקדם של סרטן הערמונית,
ובשלב מוקדם זה ממש קל לטיפול ונחשב יחסית פשוט,
אבל אבא שלי לא ידע על כך, אף רופא לא אמר לו, ובכל מקרה הוא בקושי הולך לרופאים,
והוא כבר באמצע שנות השבעים לחייו,
אומרים שסרטן הערמונית מגיב טוב לטיפול גם בשלב של גרורות, אז נקווה שזה יהיה כך גם אצלו.
הוא במצב נפשי לא משהו בכלל, בלשון המעטה.
מוזר שבינתיים הכאבים נפסקו – והרופאים לא יודעים להסביר למה.

לגברים שקוראים כאן – אולי אתם כבר מודעים לבדיקה השנתית המומלצת הזו, ומי שלא – אנא היו מודעים והתחילו לעשות אותה מגיל 50.

זהו בינתיים,
תודה על ההקשבה.

19 תגובות בנושא ״אז פשוט אכתוב"

  1. מצטערת כל כך על הסבל של אבא ובאמת מקווה שניתן יהיה לטפל גם בשלב הזה.
    מובן וברור שאת דואגת ועצובה וזה משפיע כנראה על כל שאר הדברים בחייך.
    נכון שקשה יותר למי שלא מסוגל להדחיק. הדחקה היא מנגנון הגנה אבל לפעמים היא גם מונעת את החוויה של עוצמת הרגשות. ולך יש עוצמת רגשות. וזה גם מתבטא בכתיבה שלך. בשירים.
    אז כרגע יש לך לימודים אינטנסיביים ויש לך את הדאגות על אבא. בהמשך מאמינה שתחזרי גם לכתיבה. זה חלק בלתי נפרד ממך. מחבקת מרחוק

    אהבתי

  2. בעיני, דווקא הקשיים שאת מתמודדת איתם, והנחישות שלך שלא לוותר, הופכים את החיים שלך לבעלי הרבה משמעות וערך. מהבחינה הזו את חיה את החיים מאוד מאוד. בריאות לאבא!

    Liked by 1 person

  3. חיבוק עצום, יקירתי.
    החיים מלחיצים מספיק גם בנורמה, ואת בלימודים חדשים ועוד עכשיו עם הנושא הרפואי – אין דרך שלא כוללת התפרקות. זה בסדר גמור, באמת.
    אני כל כך מחזיקה אצבעות שימצאו טיפול אפקטיבי.
    שולחת לך המון המון חיבוקים.

    אהבתי

  4. נצער אותי כל כך. מקווה שיתגבר על כך מהר ויבריא.
    החזיקי מעמד יקירתי, דווקא כשהסתמן שעלית על דרך המלך. אבל על חשש יהיה טוב.
    חיבוק גדול.

    אהבתי

    1. תודה רחל, באמת נקווה לטוב. בסוג הסרטן הזה זה אפשרי…
      כן, גם אני חשבתי על זה, שסוף סוף מצבי השתפר ויחסית התייצב, והנה… אבל אני לא האישיו בסיפור הזה…
      תודה יקירה, חיבוק

      אהבתי

  5. איחולים הבראה לאביך, והרבה עידוד ממני להמשך החיים הלא קלים.
    שיטה ידועה, מכאנית אבל ממש שווה היא לבנות לוח זמנים מדוייק. לא ממש צריך לחיות על פיו, אבל הוא מארגן לך את הזמן, ולפתע מגלים כל מיני מקומות שיש זמן פנוי, שאפשר להתרווח.
    שוב, מחזיק לך אצבעות ומקווה שאביך יבריא.

    אהבתי

  6. אוף, כמה התעצבתי לראות עכשיו את הפוסט הזה. אצל אבי מצאו סרטן דומה, מהאלימים ביותר, אך בשלב יחסית מתקדם, ללא גרורות נראות לעין.
    אור, כמה העולם הזה לא פייר לפעמים. אני מאוד מנסה בזמן האחרון לקבל את זה שהכל זמני, להכל יש מחזוריות, ולאבד זה חלק בלתי נפרד מהחיים. איני חושבת שאת צריכה להדחיק את המוות והזקנה, אלא דווקא לקבל אותם אלייך בזרועות פתוחות, ולהבין שזו דרכו של עולם, ושאפשר (וכדאי) לחיות את החיים במיצוי האפשרי לצד הדברים הקשים אותם אנחנו חווים.
    תקופה לא פשוטה, עבור שתינו, ואני מחבקת אותך חזק חזק מרחוק. ובהקשר לפוסט החדש יותר שגם אותו קראתי עכשיו – לא פלא שהפרעת האכילה שוב חוזרת. הגוף מגיב, מנסה להתגונן בפני מה שצפוי להגיע עליו. את יקרה, ומותר לך להגיע למצבים שאת נשברת בהם. נסי לחפש עזרה, אם זה טיפול פסיכולוגי ואם זה מצד הקרובים אלייך, אל תישאבי לדיכאון לבד, לפעמים מבלי לשים לב אפשר ליפול לשם עמוק.
    כרגיל (רק שעכשיו אקסטרה) אני שולחת לך כוחות להתמודד עם עצמך, עם הסביבה, עם המחלות, עם המשפחה. זכרי שאת אור.
    אוהבת.

    Liked by 1 person

    1. תודה רפרפית יקרה, את תמיד מרגשת אותי. ותודה שאת בכלל מוצאת זמן וכוחות להגיב עם כל מה שעובר עלייך. אני רוצה להגיב אצלך ולא יוצא לי כמעט בכלל להיכנס לבלוגים, סליחה, עוד אגיב. אתמול בכלל חוויתי נפילה נפשית מוזרה והייתי מבולבלת וסמטוכה והיום לא הלכתי ללימודים.
      משהו לא מסתדר לי – כתבת שאצל אבא שלך מצאו סרטן דומה – והוספת שהוא גם אלים – אבל דווקא סרטן הערמונית נחשב הכי קל והכי פחות אלים, וזה מה שיש לאבא שלי, פשוט הוא התגלה אצלו בשלב מתקדם. אז אולי אצל אביך זה סרטן אחר?
      תודה על כל מה שכתבת, אני נעזרת בחברות ובן-זוג ואחותי הקטנה ובודקת אפשרויות טיפול אחרות.
      נראה לי שבעיקר אני צריכה ממש לסנן את מה שנכנס אליי פנימה, לא להתערער מכל דבר שאחרים אומרים, לקחת בערבון מוגבל, לא לחשוב שאני לא בסדר.
      ונכון, גם זה חלק מהחיים, זה מה יש.
      אוהבת ומחבקת בחזרה

      Liked by 1 person

      1. אין על מה, המצב שלך מאוד מאוד מובן, לפעמים אין את הכוחות וזה בסדר. גם לי יש המון ימים כאלו של סמטוכות שלמות ומצבי רוח כל כך מוזרים וקרים שלפעמים נדמה לי שאף אחד בעולם חוץ ממני לא יבין אותם, וגם אין לי את החשק לשתף בהם ואני מסתגרת בעצמי בתנוחת עובר ורק מחכה לקום מהתרדמת.
        לא מסתדר לך בצדק-כתבתי את התגובה בעייפות וכך יצאו לי גם שגיאות כתיב וגם קצת בורות. התכוונתי לרשום שהסרטן של אבא שלי הוא מאוד אלים אך נמצא בשלב מוקדם יחסית, והכוונה שלי שהוא דומה הייתה שהוא פשוט נמצא במיקום קרוב לזה של אביך, אומנם לאחר גיגול קצר ראיתי שהסרטן של אבי ברוב המקרים אלים הרבה יותר מסוג הסרטן של אביך.
        אני שמחה מאוד מאוד שיש לך סביבה תומכת ושאת מרשה לעצמך להיעזר בה לפעמים. זה חשוב.
        העצה שלי היא – תאפשרי לעצמך לחוות כרגע את מגוון הרגשות שעוברים עלייך מבלי ביקורת יתירה, הכי חשוב שתיהי שלמה עם עצמך ותבטחי בעצמך. כל שאר הדעות של אנשים מבחוץ כרגע קצת פחות חשובות. כן לשים לב אליהן, לא לקחת אותן עמוק ללב.

        Liked by 1 person

        1. תודה רפרפית יקרה. את סתם יורדת על עצמך – לא היו לך שגיאות כתיב – אולי רק "עליו" במקום "אליו" פעם אחת.
          אני מנסה לזרום עם החיים ולחזור ליציבות יחסית אבל זה חבל דק.
          הפסקה האחרונה שלך כל כך נכונה וחשובה, וכל כך חשוב לי ליישם, וכל כך קשה.
          אולי אני צריכה להפציץ את עצמי בכימיה פסיכיאטרית מאלחשת במינונים גבוהים…
          נו טוב, נראה.

          אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s