זה כבר לא מקורי מצדי, באמת

ואפילו הגיע הזמן ליצור אחר כבוד קטגורייה חדשה בפני עצמה: לילה לבן.
כן כן, לא נרדמת, damn it, וכל זה.
אבל למה לא להפוך את הלימונים ללימונדה? כמו שלא מזמן הכנתי עוגת לימון בחושה נהדרת לפי מתכון שקיבלתי מעדה (והיא קיבלה מנ*גה – אני נותנת קרדיט מלא!). פעם ראשונה בחיי שהשתמשתי בקליפת לימון למשהו. עצם החידוש וניחוח הלימון הנפלא שפרץ מהקליפה המגוררת הסעיר את חושיי הרוטטים. יצא ממש טעים ונימוח ויאמי. לא מתוק מדי ולא לימוני מדי. בדיוק במידה הנכונה. אז הנה, מלילה לבן אפשר להכין… המממ…. טוסט? לא, רגע – אפשר למלא דף לבן במילים! ואז הלילה לא לבן כי הוא מלא במילים. הוא מלא בתקשורת עם העולם, מהלב שלי אליכם ובחזרה אליי. מהמוח הקודח שלי לעולם הגדול, כי למה שאסבול לבד? יותר כיף לסבול ביחד. זה פתגם פולני ידוע. סתם, אני מקשקשת שטויות. ואני בכלל לא פולניה. אני מתהדרת במוצא בולגרי (ומצניעה את החצי הרומני המרופט). אבל עדיין יושבת עכשיו בחושך לבד 🙂

בן זוגי נסע לבקר את משפחתו לחג. זה היה די ספונטני, הוא לא תכנן, אבל אחותו שכנעה אותו, אמרה שאוטוטו היא יולדת ותצטרך להיות בבית עם התינוקת איזה חודש בהתחלה בלי לצאת בגלל ענייני מערכת החיסון (זה באמת ככה תמיד או רק בגלל הקורונה?), אז הם לא יתראו מלא זמן, אז שיבוא. הוא לא כ"כ רצה להשאיר אותי לבד אבל עודדתי אותו לנסוע. אני לא מצטרפת כי זו נסיעה ארוכה וצריך לישון שם ולא כ"כ נוח לי עם זה. לפחות בעבר התקשיתי עם הסיטואציה – הרגשתי לא שייכת ולא מצאתי את עצמי בשיחות, וגם מרגישה פחות בנוח לישון בבית אחר. וגם תמיד יש לי חשש שאחיו וגיסתו יגיעו, והם טיפוסים שממש לא נעים לי להיות בקרבתם… אז אחרי כמה פעמים התחלתי לוותר על זה, ובשנים האחרונות זה כבר ברור שאני לא מצטרפת. אבל אולי עוד אנסה פעם, אולי עכשיו אני יותר זורמת… נראה… מקסימום יכולה להביא איתי ספר… ואני אוהבת את אחותו ובעלה, הם ממש חמודים. גם לא נעים לי שכ"כ הרבה זמן לא נפגשתי עם אמא שלו… והבריאות שלה מידרדרת 😦

מה זה, פתאום התחילו לפעול ממטרות בחוץ. האמנם מקובל שממטרות פועלות בשתיים וחצי בלילה? מעניין.

אני מרגישה קצת אפופה (אבל גם זה לא מקורי מצדי, המאותגרות הנפשית), ואני תוהה מה הסיפור עם המוח שלי, ווט דה פאק וכל זה. הוא לא מפסיק לייצר מחשבות לחלוטין מיותרות ושרירותיות ועקרות ומעגליות. איזו התנהגות נוירולוגית מייגעת מצדו. עייפתי מהמוח הזה ומהקשקשת האינסופית שלו. יאללה, לך תבדוק אם אני מתחת לשולחן בסלון ותן לי כבר לישון. רוצה מנוחה ונחלה. רוצה מוח שקט יותר, חושב פחות, או לפחות בלי חשיבה טורדנית. כל כך רוצה לחיות בלי זה! סוף סוף לחיות, סוף סוף להיות… אבל ככה זה, לכל אחד החבילה שלו.

מישהו מעוניין במוח טורדני במיוחד במחיר מציאה? חינם? אולי אני אשלם לכם שתיקחו? יודעים מה, רק קחו אותו לזמן מוגבל בזמן שאני אאוורר את הראש שלי וארקוד צ'ארלסטון בפאסט פורוורד.

היום שוחחתי עם ידיד שלי והרגשתי מוזר עם עצמי. גם זה שכיח אצלי וממש לא מקורי. הרגשתי שאני "לא מספקת את הסחורה". לא מעניינת, לא יודעת מה לספר על עצמי, מה כבר יש לספר, ומתקשה להתבטא באופן קוהרנטי, חסרת ביטחון. תוך כדי שיחה כבר הכנתי את עצמי להמשך המתבקש – שהוא לא יבין למה אני מקרטעת תקשורתית ויאבד בי עניין. הוא בעיקר דיבר על עצמו ואני הגבתי. נראה לי שעדיף ככה, שאנשים יספרו לי על עצמם. פחות מעניין מה שיש לי לספר. ממש לא אומרת את זה בקטע פולני שמרים להנחתה. באמת. בקטע בולגרי אמיתי לחלוטין. בולגרים לא מרימים להנחתה. הם פשוט מנחיתים בעצמם. בעיקר משקולות.

אני והידיד הזה ועוד מישהי אמורים ללכת יחד עוד כמה ימים לחתונה של חברה משותפת. בד"כ הייתי נמנעת – בגלל הקורונה, אבל גם כי כל האירועים האלו הם ממש לא כוס הלימונדה שלי. אבל החלטתי לצאת מאזור הנוחות. מקווה שיהיה נחמד. אקפיד להסתובב רק בחלל הפתוח וכמובן עם מסכה כשצריך ואשמור מרחק מאנשים. קבלת הפנים והחופה באוויר הפתוח בחוץ, האוכל והריקודים בתוך האולם, אבל דלתות האולם פתוחות כך שיש אוורור כלשהו. בכל מקרה, האוכל הוא בופה אז אפשר לקחת אוכל ולצאת לאכול בחוץ. וגם ככה הדציבלים המטורפים של המוזיקה באירועים בתקופתנו בלתי נסבלים, אז גם כך בטח אברח החוצה מהאולם כהרגלי (ואהיה עם אטמי אוזניים כמובן). אם כי יכול להיות נחמד לפזז במחולות עם חבריי החדשים.
צריך גם ללבוש משהו לחתונה (לא נראה לי שעירום יתקבל שם בברכה), אז מדדתי שמלות שיושבות ללא שימוש כבר כמה שנים בארון הבגדים שלי, מאז שהייתי רזה לכמה חודשים ואז השמנתי. הופתעתי לטובה – חלקן ממש עולות עליי, אחרות דורשות עוד ירידה קטנה במשקל. שמלה אחת שאהבתי במיוחד ולא הספקתי ללבוש אפילו פעם אחת (קניתי אותה ובתגובה מייד השמנתי) – עולה עליי (אבל צמודה מדי בציצי, צריך עוד טיפה לרדת בשבילה, יש לי למה לשאוף בחיים, yey).

טוב, הייתם קהל נהדר, באמת. כל כך קשובים וסבלנים. וגם צחקתם במקומות הנכונים.

לסיום אשים כאן שיר נשכח וחמוד שבמקרה נתקלתי בו בספוטיפיי בפלייליסט אייטיז, אבל מתברר שהשיר הוא מ-1990. בכל אופן, זה ממש עשה לי נעים, כי שכחתי מקיומו לגמרי והנה פתאום הוא נשלף מתהום הנשייה:

29 תגובות בנושא ״זה כבר לא מקורי מצדי, באמת"

  1. היי אין שום דבר מרופט בלהיות חצי רומניה (אבל אולי כן מקורפט? 🤔)
    קראתי איפשהו שאם לא מצליחים להרדם, הכי טוב זה לעשות משהו אחר במקום לנסות בכח. אז הנה, קמת וכתבת פוסט. אני מקווה שעד שאני מגיבה לך את כבר ישנה.
    לילה טוב!

    Liked by 2 אנשים

    1. בכיף אחי הרומני, בפעם הבאה אגיש גם עוגת לימון משובחה. ומה החצי השני שלך?
      אה, רגע, נראה לי שעונים משהו כמו "בּוּנֶה"? מקווה שכך באמת הוגים. גם כך מלכתחילה ידעתי רק איזה מילה וחצי. ובעיקר "ספיסנטוואסה?" (לא יודעת לכמה מילים זה מחולק).

      Liked by 1 person

    1. ישנתי סוג של בסדר… בזמן האחרון השינה הפכה לאישיו… נו, מילא. גם זה יעבור.
      לגבי העוגה – שמתי שם קישור לפוסט אצל עדה ובתגובות היא נתנה לי את המתכון, אבל אשלח לך גם מסודר במייל.

      אהבתי

  2. היות שיש לי מוח טורדני משל עצמי, אני לא רוצה לקחת גם את שלך, אבל להקשיב הקשבתי בשמחה, ואפילו בהזדהות.

    קליפת לימון בעוגה היא ממש בושם, פשוטו כמשמעו. אני לא אופה הרבה, אבל כשכן – רוב המתכונים שאני משתמשת בהם מכילים קליפת לימון. רק שבעוגה הזאת צריך לגרר שני לימונים שלמים, וזה מייגע… אני עצלנית.

    מבינה למה לא נסעת. גם אני נוטה להילחץ כשאני לא בבית הנוח שלי. ובכל זאת משתדלת לצאת לפעמים מהקליפה, ולפחות בשובי מסתכלת לאחור על החוויה ונוכחת לדעת שהיה שווה להתאמץ.

    מקווה שהצלחת להירדם וחלמת חלומות פז 🙂

    Liked by 1 person

    1. נו טוב, הפסד שלך. זה מוח גוטה גוטה, חוץ מהעשן שהוא מעלה מדי פעם מרוב חשיבת-יתר. פאק בייצור, אבל במחיר משתלם. אין עוד דברים כאלה, אני אומרת לך. את תיהני ממנו. מילה שלי. וראיתי הרבה מוחות.
      דווקא נהניתי לגרר את קליפת הלימון, הרגשתי ממש מתקדמת מבחינה קולינרית 🙂 והתבסמתי מהריח.
      הצלחתי להירדם וחלמתי חלומות מוזרים, שזה כמעט כמו חלומות פז, רק שונה לגמרי 🙂

      אהבתי

  3. עצה מעשית: הביאי תינוק לעולם – ותראי איזה יופי תשני. התינוק יבכה ויצרח ולא יתן לכם לישון. בסוף היום, כשהוא ירדם לשעה-שעתיים את תרדמי תוך שניה, מתה מעייפות. בכלל, להיות עייף זה פתרון טוב לשינה. 🙂
    אה, ושני הורי נולדו ברומניה (אני נולדתי בארץ). גם שני הוריה של אישתי – ואפילו היא עצמה נולדה ברומניה.
    אז, איך לומר, אני מוחה על השמוש במילה "מרופט" כשזה נוגע למוצא רומני. 🙂

    Liked by 1 person

    1. חחחח, אהבתי את העצה, באמת נשמע כמו פתרון מצוין, הרי בשביל זה מביאים ילדים לעולם – כדי שלא יהיה זמן לחשוב יותר מדי וכדי לנצור כל רגע של שינה מתוקה ויקרה מפז 🙂 הזכרת לי בעצה הזאת את אבא שלי, מסוג הדברים שהוא אומר, ובכלל לפעמים אתה מזכיר לי אותו… 🙂
      אני בהחלט מקבלת את המחאה המוצדקת שלך בעניין הצד הרומני המרופט, אתה צודק. זה היה סתם בצחוק, ברור שאין לי מה להצניע את הצד הזה ואין איתו שום בעיה. אבל לפעמים יש טיפת (או אוקיאנוס) אמת בצחוק, ובאמת תמיד היה לי קצת קשה (בלשון המעטה) עם, איך נגיד, הסגנון של הצד הרומני במשפחה שלי, אבל החוויה האישית הסובייקטיבית שלי בהחלט לא מעידה על הכלל, ולא אומרת שום דבר על רומנים באשר הם. קבל נא את התנצלותי הכנה.
      בקיצור, סיכמנו – אני אפעל לפי עצתך ואביא ילד/ה לעולם, ואם יתברר בדיעבד שזה צעד שגוי שאתחרט עליו, זה הכול באשמתך. מקובל? 🙂 😉 (אני כבר יודעת מה פתח המילוט שלך – אהיה כל כך מותשת ועסוקה, שלא יהיה לי בכלל זמן וכוח להתעסק בחרטה ובאשמה 🤪).

      אהבתי

  4. לא מקורי וקצת מתסכל אבל טוב שכתבת פוסט וטוב שבסוף (ראיתי בתגובות) נרדמת. העוגה נשמעת אלוהית. מתה על ריח של קליפת לימון מגורדת.
    מבינה למה לא הצטרפת לבן זוג אל אחותו אבל אם את אוהבת אותה ואת בעלה אולי באמת כדאי לך לומר לו שבפעם הבאה תצטרפי. נשמע לי שאת במקום אחר היום, ושאולי ממש תצליחי ליהנות משינוי האווירה.
    מקווה שתיהני מאד גם בחתונה. עצם ההתלבשות וההתכוננות לבילוי כזה הוא כבר שבירת שיגרה וציפיה להנאה. אולי אפילו תרקדי, מקווה שכן.
    גם אני מוחה על ה"מרופט" – אמנם אין בי טיפת דם רומני אבל בעלי רומני (מאזור טרנסילבניה אז הם דוברי הונגרית דווקא) אז ילדיי חצי רומניים ונכדיי רבע רומנים והם כולם ממש סבבה. 🙂

    Liked by 1 person

    1. אמפי יקרה, קודם כל – לגבי העניין הרומני :-), מעתיקה לכאן את מה שכתבתי לקוץ כאן מעלייך:
      "אני בהחלט מקבלת את המחאה המוצדקת שלך בעניין הצד הרומני המרופט, אתה צודק. זה היה סתם בצחוק, ברור שאין לי מה להצניע את הצד הזה ואין איתו שום בעיה. אבל לפעמים יש טיפת (או אוקיאנוס) אמת בצחוק, ובאמת תמיד היה לי קצת קשה (בלשון המעטה) עם, איך נגיד, הסגנון של הצד הרומני במשפחה שלי, אבל החוויה האישית הסובייקטיבית שלי בהחלט לא מעידה על הכלל, ולא אומרת שום דבר על רומנים באשר הם. קבל נא את התנצלותי הכנה."
      אגב, הוריו של בן-זוגי ממוצא הונגרי 🙂
      ובכלל, ברור שבדיבור על מוצא תמיד יש הכללה, וזה נושא רגיש. בד"כ אני מעדיפה לא לדבר על מוצאים, רק לפעמים על המוצא שלי לצורך הומוריסטי…
      אכן מקווה שיהיה נחמד בחתונה ושזה לא ייגמר בהידבקות בקורונה 😒 תודה על החיזוקים!
      אני כזאת מומחית בחשיבה שלילית, אז כדי לאזן צריכה סביבי מומחים בחשיבה חיובית 🙂
      באמת אולי אנסה בקרוב גיחה עם בן זוגי לביקור אצל משפחתו. מקסימום יהיה לא מוצלח ואלמד להבא להמשיך להימנע…
      תשמעי, אני ממש מתרשמת מהעובדה שאת מתמידה בתגובות לבלוגים גם בביקור בחו"ל, סחטיין 🙂

      Liked by 1 person

  5. חבל שלא קראתי מיד כשהעלית את הפוסט, אולי הייתי מעבירה חצי לילה בקריאה במקום להתמודד עם הקושי שלי.
    יש לי לאחרונה יקיצות מוקדמות מאד 3:45 ואז מתעוררים כאבים בכל מיני אזורים שמקשים עוד יותר.
    לכן אני חושבת שקודם אלמד ללמוד את הקשיים שלי לעומק ואז אולי נחליף מוחות.
    היום יצאנו לטיול, יש מצב שבשל הלחץ לא הצלחתי לישון כראוי, אבל הנה עבר, ברוך השם, אנחנו בבית בפינה המוכרת.
    יקירתי קראתי עכשיו ובעניין רב, כשאני מתה מעייפות אבל דוחה מעט את העלייה למיטה, שלא אתעורר שוב באמצע הלילה.

    Liked by 1 person

    1. לוקח חצי לילה לקרוא את הפוסט שלי? ידעתי שאני מרעיפה המון המון מלל, אבל לא ידעתי שעד כדי כך 😜
      מצטערת לשמוע על קשיי השינה והכאבים, לא פשוט בכלל. אני מכירה מישהי שמתעוררת מכאבים בשלוש לפנות בוקר, כל לילה. מקווה שאת לפחות נרדמת מוקדם. אם זה ממשיך אז מניחה שתבדקי את נושא הכאבים עם רופא/ה.
      נקווה שהקשיים שלנו ייפתרו בקרוב ושנזכה לישון שנת לילה טובה לעיתים קרובות. לא מזמן היה לי יום אחד שישנתי עד מאוחר, קצת השלמתי שעות שינה, וקמתי כמו חדשה, ממש בנאדם אחר, עם אנרגיית חיים ועשייה ובלי חשיבה טורדנית. ככה אני רוצה להיות תמיד 🙂
      מקווה שהטיול היה בכל זאת מהנה.

      אהבתי

  6. מה יהיה עם כל הרומנים וחצאי הרומנים? כן גם אני מהעדה.
    קראתי בענין. ותפס אותי ענין "הלא מיוחדת". זו אחת מהשריטות הכי נוראות שלי. כך שנים על שנים אני משמש כאוזן קשבת ובעצם אין לי "חברים" ממש, כי אני לא משתף, כי נכון מה זה מענין שבדקתי בחינות אתמול?
    לאחרונה שמתי לב, שישנה תשוקה לשמוע כל דבר הבל.
    בת זוגי אומרת – שברת את מחסום הפחד, או אולי מישהו מתחיל לראות אותך כשווה לו, וזה אשכרה מעליב.
    איי, הצורעס שלנו ♥♥

    Liked by 1 person

    1. חחחח,הרומנים באמת שולטים כאן 🙂 מה שנשאר זה להקים ביחד מועדון רמי 🙂
      דווקא אותי ממש מעניינות הבחינות שבדקת 🙂 על מה הייתה הבחינה, ובאיזו כיתה מדובר, ואיך היו הבחינות…
      אני דווקא משתפת חברים ומספרת להם על הקורות אותי, אבל זה עניין של תקופות ונסיבות…
      תשוקה לשמוע דברי הבל – תשוקה מצד מי? אתה מתכוון באופן כללי או בסביבתך הקרובה?
      גם לא כ"כ הבנתי את עניין מחסום הפחד, ומה מעליב ואת מי… אתה מתכוון שאתה מוצא את עצמך יותר מתקשר עם אנשים וזה שם אותך כשווה להם, בניגוד להרגשתך?…
      סליחה על כל השאלות…

      Liked by 1 person

      1. רציתי, ברשותך, רק להגיב על "מועדון הרמי":
        הורָי שיחקו הרבה "רמי". ערבים שנמשכו עמוק אל תוך הלילה. שיחקו עם חברים רומנים, כמותם.
        כמובן, גם ההורים של אישתי שיחקו רמי.
        לאחר מות כל החבורה הזו כולה, יָרשנו שני משחקי רמי "של פעם". עם האבנים ה"אמיתיות", מחומר שהוא כמו שָיש (ואולי הוא אכן שָיש ממש) – לא "אבנים" מודרניות, שכשמָן לא הן והן עשויות פלסטיק קליל.
        ועכשיו, בעיקר בימי קורונה, אישתי ואני מוציאים מהארון את משחק הרמי של הורָי – ואנחנו יושבים ומשחקים רמי במטבח. רק שנינו לבד.

        Liked by 1 person

        1. הו הו, הרמי אצלנו הוא מסורת עתיקה. סבא וסבתא שלי היו במועדון רמי עם כל חבריהם, ובמשפחה כל הזמן שיחקנו רמי. אני, אמא שלי ואחותי הקטנה משחקות יחד רמי עד היום כשאני באה לבקר. שומרות על הגחלת הלוחשת 🙂 ויש לנו את הבדיחות הפנימיות הקבועות שלנו תוך כדי המשחק. לפעמים אמי ואחותי הקטנה משחקות רק שתיהן לבד. אגב, במשפחתי תמיד שיחקו גרסה של רמי שנקראת "פרטידה", אם אתה מכיר. עד היום אנחנו משחקות רק פרטידה. זו בעצם הגרסה היחידה שאני מכירה. בביקור האחרון שלי ושל בן-זוגי אצל הוריי, סוף סוף הצלחתי לשכנע את בן-זוגי להצטרף אלינו למשחק רמי, והוא למד את חוקי ה"פרטידה" ואמר שזאת הגרסה הכי מסובכת של רמי שהוא נתקל בה אי פעם 🙂
          אצל ההורים שלי יש את הרמי הסטנדרטי מפלסטיק, אבל אני זוכרת במעומעם שאצל סבי וסבתי היו אבני רמי "מכובדות" יותר, של המקצוענים 🙂
          עוד זוכרת מהימים הרחוקים בבית סבא וסבתא – תמיד שתו "קפה ניאגרה" בספלי זכוכית, וריח הקפה השחור מילא את חלל הבית. כמו גם ניחוח של נעלי בית מרופטות 🙂 וכולן הסתובבו עם חלוקי בית פרחוניים.

          אהבתי

          1. אהה, את גוררת אותי למחוזות הנוסטלגיה…
            קודם כל – לגבי גרסאות המשחק. ההורים שלי שיחקו משחק מסובך, עם כסף אמיתי בקופה. לכל מיני "קלפים" היה ערך כספי, נגיד ל"ג'וקר". בנוסף, אפשר היה "לרדת". להוריד לשולחן המשחק קלפים, לפי חוקים מסוימים (הערך של הקלפים שמורדים לשולחן היה צריך להיות יותר מ – 51, למשל), כדי להפחית את ההפסד במידה ושחקן העריך שהוא לא יצליח לנצח את המשחק.
            אישתי ואני משחקים ממש פשוט: משחקים ומשחקים עד שאחד מאיתנו מנצח. בלי כסף, בלי לרדת, בלי כלום.
            אני חושב, שזה הרמי הכי בסיסי.
            שנית: קפה.
            אני מבין בקפה כמו ש"חמור מבין במרק פירות". כלומר, לא מבין, לא אוהב, לא שותה.
            אף פעם לא אהבתי, בטח שלא קפה שחור. קפה נמס אני שותה לעיתים נדירות – קפה שחור ("ניאגרה") – אף פעם.
            אבל – ויש אבל:
            באחת מחנויות המכולת בשכונת ילדותי היתה מכונה לטחינת קפה שחור. האיש היה שופך למטחנה פולי קפה, טוחן – ומוכר. הריח היה פשוט אלוהי. אני מת על הריח הזה, של פולי קפה שעכשיו נטחנו.
            לשתות אותם? נו, זה כבר סיפור לגמרי אחר: כלומר, ממש לא.
            ממש לא טעים לי. 🙂

            Liked by 1 person

            1. נו, מה שתיארת שהוריך שיחקו זה פרטידה 🙂 האפשרות "לרדת" עם קלפים בערך של 51, ועוד כמה חוקים מסביב… גם סבי וסבתי שיחקו במועדון הרמי השוקק שלהם את המשחקים על כסף אמיתי.
              אוי, נזכרתי עכשיו שבביקור האחרון שלי אצל הוריי אמי שלפה ממעמקי איזו מגירה עבודה שהיא הגישה באוניברסיטה במסגרת לימודי הסוציולגיה – על משחק הרמי של הוריה, וכתבה שם את כל החוקים, ובסוף לא הספקתי לקרוא… אקרא בביקור הבא, ואולי גם אצלם לי.
              גם אני לא אוהבת קפה שחור 🙂 אבל אין ספק שיש לו ריח מסעיר חושים 🙂

              אהבתי

      2. מגיע לי כי אני לא בהיר מספיק.
        התיחסתי לחבר מסוים מאוד שלי, ששנים לא העזתי לספר לו כלום, בשל הדומיננטיות והכריזמה, לא חשבתי לרגע שחיי "מענינים" מספיק. עכשיו הוא רוצה לשמוע הכל.
        על זה כתבתי:
        בת זוגי אמרה שהפסקתי להנמיך עצמי [לפחד] מהכריזמה, נאמר, ושהוא מתיחס אליי לא רק כאוזן קשבת אלא כסובייקט[בן אדם] שווה ערך. על זה "נעלבתי" – עד עכשיו לא הייתי שווה ערך?
        ואחרי חגים שמח. ♥♥

        Liked by 1 person

  7. אז, כדי לאזן את זה שכל המגיבים הם רומנים או חצי רומנים, אני חצי בולגריה! אין, תמיד הרגשתי שיש לנו שורשים משותפים 😉
    עוגת הלימון נשמעת טוב והבנתי עכשיו איפה למצוא את המתכון. נראה אם יעבוד גם עם קמח לל"ג (בתי צליאקית).
    לגבי הידיד – נראה לי שהרבה אנשים אוהבים יותר לדבר מאשר להקשיב. אז חבר שמקשיב זה בהחלט שווה. אבל מקווה שעם הזמן זה כן יתאזן, לפחות בתחושה.

    Liked by 1 person

    1. או! הנה צדיקה אחת בסדום של רומנים! חחחחח, אל תגלי להם שאמרתי את זה, הם ייעלבו וימחו נמרצות.
      מעניין מה החצי השני שלך. אגב, הצד הבולגרי אצלי הוא ספרדי, סבי וסבתי דיברו ספניולית/לדינו.
      אם את רוצה, אני יכולה גם לשלוח לך את המתכון בצורה מסודרת יותר למייל.
      גם אני מקווה שהתחושה בקשר עם הידיד תתאזן, שהדינמיקה תתאזן.
      לגלות לך סוד? אני ערה מאז אתמול בעשר בבוקר! לא נרדמתי הלילה. אז ברוב ייאושי אני מתחילה להוריד את המינון של התרופה הפסיכיאטרית כי אני חושדת שאולי יש לה השפעה לא טובה על השינה שלי.

      Liked by 1 person

        1. יאאאא 🙂 אז אנחנו מעורבבים די דומה 🙂
          אפילו נראה לי שיש במשפחתי גם איזשהו קשר לתורכיה בעבר הרחוק, כלומר שמגירוש ספרד ועד בולגריה גם היה איזשהו מעבר דרך תורכיה… וזה גם מתבטא בשם אמו של סבי, שהיה שם תורכי למיטב הבנתי…

          Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s