רעבה

רעבה לעולמות פנימיים של אנשים אחרים
יפי רגשותיהם מנצנץ בחושיי
וגולש למעיי החמים
כיסופיהם הומים בין צלעותיי
מוזיקה קדושה בקתדרלת לבי
כמו חורף מנחם של שכחה
מעצמי


(הערה – זו לא בדיוק הכוונה שהייתה לי. נראה לי שמשתמעת מהשיר כוונה שלילית של התנחמות באחרים כשכחה מעצמי. זה לא. זו אהבה טהורה לאחרים, התרגשות מרגשותיהם ומנפשם. אבל איכשהו המילים הסתדרו לי כך. ולכן גם התלבטתי אם לפרסם. וכמובן אולי יש בזה גם מן האמת. המבנה הרעוע של הדימוי העצמי שלי…
כמו כן נראה לי שהמטאפורה יצאה אולי יותר מדי קניבלית, אבל הייתי זקוקה לדימוי שקשור לאכילה רגשית…)

12 תגובות בנושא ״רעבה"

    1. אתה צודק. ונראה לי שאתה האמיץ היחידי שיגיב לפוסט הזה 🙂
      האם יש גם משהו מרתיע בשיר? מעניין אותי לדעת. זה לא יעליב אותי. הרגשתי קצת אי-נוחות מאיך שהשיר יצא – כאילו קצת creepy מדי, מבלי שהתכוונתי.

      אהבתי

      1. אני לא חושב שיש בשיר משהו מרתיע, ואני לא חושב שנדרש אומץ כדי להגיב לו. אני בטוח שתהיינה תגובות נוספות. אני יכול לומר שאני אישית מגיב לפוסטים כשהם מדברים אלי, וכשאני מרגיש שיש לי משהו בעל ערך לומר עליהם. יכול להיות שיש כאלה שפוסט מסויים לא מדבר אליהם והם לא מגיבים, וזה בסדר גמור – וכמובן שגם את בסדר גמור:)

        Liked by 1 person

        1. תודה הבהיר על התשובה הכנה, אני מעריכה את זה.
          בימים אלו אני עוברת טלטלות רגשיות בטיפול… וכל מיני דברים עולים…
          גם בימים "כתיקונם" אני נוטה לרגשות עזים, אבל עכשיו זה ביתר שאת… ואחרי שזמן רב התרחקתי מאנשים…

          אהבתי

    1. נכון, גם הרבה סקרנות ועניין באנשים. ורצון לשמוע על חייהם ורגשותיהם ופחדיהם ואהבותיהם, ולהכיל את זה (אפרופו אכילה) ולאהוב אותם. כנראה אני צריכה לצרוך קשרים חברתיים במקום יותר מדי גלידה 🙂

      אהבתי

  1. בגלל זה, לא תאמיני, אני קורא בלוגים אישיים, דבר ששנים נמנעתי ממנו. היכולת לפתוח צוהר בנרקסיזם ובאגואיזם שלי, לראות ולשמוע אנשים אחרים, שדברים אחרים מענינים אותם, ולראות אותם.
    השיר לא נתפס בעיניי כקניבלי כלל.
    הוא יפה, כתוב יפה
    אותנטי מאוד

    Liked by 1 person

  2. קראתי כמה פעמים והתענגתי כתמיד על המלים והדרך שבה את כורכת אותן יפה כל כך זו בזו וזו בעקבות זו….ודווקא האסוציאציה הלגמרי אישית שעלתה לי (אולי בגלל המקום שבו אני עכשיו נמצאת בחיי) היא הצורך והיכולת לאבד את עצמי בספרים ובסדרות וכך להשהות בכל פעם במעט את התחושות והרגשות הלא פשוטים שלי עצמי. ללכת לאיבוד בעולמם של אחרים. לחיות למשך כמה דקות או שעות את החיים שלהם. לאהוב אותם, ליהנות מהם.

    Liked by 1 person

    1. תודה אמפי על המילים החמות. הפרשנות שלך מעניינת ובעצם גם היא נכונה. גם אני הייתי תמיד "מאבדת" את עצמי בספרים ובסדרות, וממש נקשרת לדמויות ומתרגשת מסיטואציות, מסיפורי חיים וממערכות יחסים… מבינה אותך מאוד…
      שתהיה שבת רגועה ושלווה…

      Liked by 1 person

    1. תודה רחל היקרה. נראה לי שאני מבינה, אך הייתי שמחה אם הייתי מסבירה מעט יותר את כוונתך.
      זהו בדיוק – ההדדיות היא שאלה מרכזית. עד כמה הרגשות הם הדדיים? עד כמה האכפתיות היא הדדית? ואולי אצלי הכול עוצמתי יותר מאשר אצל אחרים. ועולים ספקות – אולי האהבה שלי מרחיקה אחרים? אולי משהו בי מרחיק אחרים, או מקשה עליהם להתקרב אליי? יש בזה גם כאב, אבל אין ספק שזה מעלה אצלי תובנות חשובות שמהן אני יכולה לצמוח.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s