שחרור טיוטות גנוזות

בתקופה של השנה-שנה וחצי האחרונה היה לי קשה במיוחד להתנסח ולכתוב כאן. הייתי (ועדיין) במצב נפשי גרוע ומבולבל וממש במצוקה. ניסיתי כמה פעמים להתחיל לנסות לתעד/לספר כאן מה קורה איתי ואיך אני מרגישה, אך נתקעתי ועזבתי. גם הרגשתי לא בנוח לפרסם. ובכל מקרה זה נראה לי סתם גיבוב מבולגן, דפרסיבי ואף מורבידי. בסופו של דבר פרסמתי כאן בעיקר שירים, שהיה לי קל יותר לבטא את עצמי בהם. עברתי עכשיו על כל הטיוטות בבלוג כדי לנקות אותן ונתקלתי בניסיונות האלו – כמה פסקאות קצרות שכתבתי בזמנים שונים. במקום למחוק, החלטתי בכל זאת לפרסם כאן:

חייזרית שוקיסטית, וזה בסדר
זהו, נורא מרגיע להבין שאני פשוט חייזרית שנקלעה לסביבה לא-לה, גולה בארץ זרה. דברים ‏רבים אינם ברורים לי וזה בסדר, כי זה לא העולם שלי, ואני לא בנויה לאטמוספרה הזו, ואני לא ‏שייכת לכל זה, אבל כל עוד אני כאן אני עושה כמיטב יכולתי וכמיטב הבנתי כדי לשרוד, והרי אין ‏ברירה. אז אני בכלל לא צריכה להשוות את עצמי לאחרים, זו השוואה לא רלוונטית. ואני ממש לא ‏צריכה להרגיש כל הזמן שאני לא בסדר ושאני לא מספיקה ולהילחץ שאני צריכה להשלים פערים ‏ולעמוד בסטנדרטים של תיפקוד וידע ופרצופים מביני-כל. השוקיסטיות שלי טבעית והגיונית ‏ומתבקשת וברורה. אני בסדר כפי שאני.‏
(דצמבר 2019)

זה לא רק שאני אוזלת, זה בכלל הנשמה שהולכת ואוזלת מן העולם
אבל אמירה כזו – ודאי יגידו שזו החשיבה השלילית שלי, והכול בעיני המתבונן, והכול עניין של גישה, ואני מגזימה, וצריך לקחת בפרופורציות, ושאולי דווקא אפילו להפך, וכו'… אז עדיף כבר לשתוק… כבר אין מקום בעולם… האוויר פינה את מקומו לפוסט-מודרניזם דחוס, צפוף, מחניק… הכול יחסי… אז כבר לא משנה מה אומרים, והמילים איבדו את ערכן עקב שימוש-יתר… אנשים כל כך אוהבים לשמוע את עצמם, ובבטחון רב… דיבורים דיבורים דיבורים… ובכלל, פיצוץ אוכלוסין, והאספסוף כבר ניצח, והפוליטיקלי קורקט ומה כבר רוצה הבנאדם, קצת שקט, מוזיקה קסומה וחלומות.
(ינואר 2020)

בלבוליישן
קשה לי לכתוב, ממש מאמץ. כי כל מיני דברים. כי מה הטעם והכול חוזר על עצמו, החיים כקלישאה יומיומית סתמית נטולת קסם. אז מה הטעם להמשיך לקשקש על החיים. כי באיזשהו שלב העסק ממצה את עצמו. המילים סובלות משימוש-יתר. המילים שהיו פעם מיוחדות, ששפעו אמת נוגעת ללב, שהיו דרך, הפכו בעידן הנוכחי למטבע עובר לסוחר. כי כל כך הרבה אנשים כותבים על עצמם ושופכים את הגיגיהם המיוחדים ברחבי הרשת, ולא מוצאת את עצמי בתוך כל הדבּרת הזאת. בסוף זה נהיה לי הכול קקפוניה וכאוס ובלגן ויותר מדי.
(פברואר 2020)

מילכוד
מפחיד. כבר מעבר למילים, אז אין טעם. להפך, צריכה לשתוק יותר. יותר טוב שאשתוק. חוסר מוצא. כישלון. אכזבה. בלבול. הרבה מאוד בלבול. בדברים הקטנים של היומיום. חוסר החלטיות כרוני, התלבטויות אינסוף. תקיעות. מוטרדות. דחיינות והימנעות. שיתוק מרוב דיכאון ובלבול. מעגלים סיזיפיים. להסתכל בחלון כמוצא אחרון. מפחיד נורא. זהו, נגמר. עדיף שלא אהיה בכלל. אני מיותרת, אני בעיה. שצריכה להיפתר. עדיף לכולם, כי אני סתם מעמסה של חשיבה שלילית.
(קיץ 2020)

15 תגובות בנושא ״שחרור טיוטות גנוזות"

  1. דווקא שמחה שפירסמת, זה לא טיוטתי כלל אלא מאוד קוהרנטי ומעורר הזדהות. אהבתי במיוחד את הקטע השני – זה בכלל הנשמה שאוזלת מן העולם – כל כך נכון, הכל מרגיש כיום כל כך קצר ורדוד, בעולם של רשתות חברתיות, חומרנות ורדידות מובלטת, וכולם נסחפים לשם, הרגש נהיה מטבע להשתמש בו רק אם מצטלם או מתפרסם היטב בשירות האגו. אבל כולם לוקים בזה, העולם עצמו השתנה.

    Liked by 1 person

    1. שמחה לראות אותך כאן, התגעגעתי 🤗
      תודה על התגובה ועל ההבנה העמוקה. זה ממש מעודד שיש עוד אנשים שמבחינים בתהליכים האלו, בהשלכותיהם ובמשמעותם ורגישים לשינויים הללו…
      כמובן יש גם יתרונות לקיום האינטרנטי הזה – הרי פעם לא יכולנו כך להגיע בקלות זו לזו, והאינטרנט באמת מאפשר יכולת להתחבר ולשתף ולהכיר שפעם הייתה אולי חסרה (הרי לא סתם הגעתי לאינטרנט. היו חסרים לי דברים במציאות שם בחוץ). מצד שני, זה בא עם מחיר… ההצפה ההמונית, קקפוניית הקולות… אבל ככה זה, זה כמו שגם לדמוקרטיה יש חסרונות… האספסוף שמשתלט על המרחב הציבורי וכו' 😏
      ברור לי שאני סתם מחמירה עם עצמי כשאני "יורדת" על הקטעים שכתבתי, אבל זה היה החשש שלי, ואני שמחה להתבדות 💜

      אהבתי

  2. איזה יופי ששחררת את הקטעים האלה. ממש לא גיבוב.
    אוהבת לעקוב אחר התהליך שעברת בשנה פלוס הזאת. הבלבול, הקבלה העצמית, הדיוק של מה מפריע לך ואיך את רואה את עצמך במרחב האנושי שסביבך, גם אם זה לכאורה מורבידי (לא, את ממש לא בעייה שעדיף להיפטר ממנה!) כל כך טוב לשחרר את המחשבות האלה, את התחושות האלה – להוציא אותן לאור, לחשוף אותן, אולי אפילו לאפשר להן להתפוגג מאליהן……….וגם אם לא: לפחות לדבר אותן. לדבר את הקושי. חיבוק.

    Liked by 1 person

    1. תודה אמפי על התגובה 💜

      כמו שכתבתי לפרי העץ – אני מבינה שאני סתם מחמירה עם עצמי יותר מדי ושופטת יותר מדי לחומרה את הדברים שכתבתי. יש לי תמיד נטייה לרדת על עצמי. וכשכתבתי את הדברים הייתי במצב על הפנים אז בכלל הייתי מתוסכלת ומסוכסכת עם עצמי ומפוחדת מהכול. אגב, זה לא שונה בהרבה מהמצב הנוכחי שלי. התחושות האלו עדיין כאן. אבל אולי יש שיפור מסוים. אולי זה קצת פחות קיצוני. יום עסל יום בסל.

      משעשע שהשתמשת במילה "להיפטר" כשאני כתבתי "להיפתר" במובן של בעיה שצריכה להיפתר, שצריך למצוא לה פתרון. אבל בהחלט הכוונה שלי הייתה גם "להיפטר", שצריך להיפטר ממני 😏

      Liked by 1 person

    1. היי אריק, תודה על התגובה 🌸
      לא שמרתי טיוטות בכוונה. פשוט נכנסתי לכתוב והפסקתי ויצאתי מזה, ומתברר שהתוכנה שומרת אוטומטית טיוטות בכל פעם שכותבים משהו. אני לא מבינה הרבה בצדדים הטכניים של הבלוג ומשתמשת רק בפונקציות הבסיסיות. לאחרונה ראיתי שיש רשימת טיוטות שהצטברו אז נכנסתי למחוק אותן.

      Liked by 1 person

      1. ביני לבינך, זו לא רע לשמור טיוטות. אני בהיותי מי שאני שונא להשאיר טיוטות, שאריות אוכל, ספרים או כל דבר אחריי. הכל נאסף. חלקו אל אבותיו החומריים וחלקו אל האין. 🙂

        Liked by 1 person

  3. אני שמחה שהחלטת לשתף אותנו, הדברים כנראה נשארו רלוונטיים, כי אחרת היו נשארים בטיוטות.
    בכל זאת אני מרגישה במגמה חיובית, יותר קבלה עצמית מאשר בעבר וזה נהדר.

    Liked by 1 person

    1. תודה 🌷
      הדברים בהחלט עדיין רלוונטיים.
      משום מה בזמנו הרגשתי שלא מתאים לפרסם אותם, אבל עכשיו ההרגשה השתנתה. גם אז הרגשתי שלא היטבתי לבטא את עצמי, אבל כעת זה נראה לי בסדר גמור.
      אני מרגישה שחל שיפור מסוים, אבל התחושות עדיין כאן. אולי פחות קיצוניות ואולי יש יותר ימים טובים. כנראה קבלה עצמית היא באמת מפתח מרכזי לריפוי.

      אהבתי

  4. טיוטות גנוזות זה מושג שאני כל כך מכירה מהבלוג שלי (אם כי בסוף אני מוחקת אותן).
    יש כאן כמה דברים שכתבת שאני מכירה גם מעצמי. הרצון לא לדבר, להתכנס פנימה, למשל.
    אבל מה פתאום 'עדיף שלא אהיה בכלל'. עדיף להיות, ולמצוא את הנישה שמתאימה לך.
    הקטעים כתובים ממש יפה, ואהבתי את המסקנות שבסוף השניים הראשונים.
    אולי דווקא השחרור של הטיוטות יעזור קצת.

    Liked by 1 person

    1. תודה עדה 🌺
      כן, השחרור עזר קצת לנקות את הראש 😏
      לגבי הטיוטות, כמו שעניתי לאריק – לרוב לא הייתה לי ממש כוונה לשמור טיוטות, אלא פשוט נכנסתי לכתוב והפסקתי ויצאתי מזה, ומתברר שהתוכנה שומרת אוטומטית טיוטות בכל פעם שכותבים משהו. אני לא מבינה גדולה בצדדים הטכניים של הבלוג ומשתמשת רק בפונקציות הבסיסיות, אז לא התעסקתי בזה… לאחרונה ראיתי שיש רשימת טיוטות שהצטברו אז נכנסתי למחוק אותן ונתקלתי בקטעים הללו… אבל כן, יש כמה קטעים שגנזתי לטיוטות בכוונה…

      אהבתי

  5. מצטרפת לתודות שבחרת לפרסם. דווקא הרצף עם המועדים מעיד על מגמת שינוי שאני מקווה שממשיכה ותמשיך. נראה שאת מטפסת מהתהום. רוצה רק להוסיף שלי, אינך מיותרת כלל ואני שמחה שהבנת אכבר שגם לעולם.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s