מוזיקה אהובה – פרק 1

בתור פרפקציוניסטית (אפרופו נושא קודם של מדור "השרביט החם"… אצלי הפרפקציוניזם הוא מהסוג המשתק והמוביל לדחיינות והימנעות והיתקעות על הפרטים הקטנים, אז לא ניכנס לזה אפילו – כי נצא מזה אולי רק כשיגיע זמני להתאפסן בבית אבות 🤪), קשה לי להכין רשימה כזו של עשרה קטעים בלבד. והרי אני אוהבת כל כך הרבה מוזיקה ומסוגים שונים ושל אמנים שונים, והמוזיקה הזאת נטועה עמוק בלבי – בלתי אפשרי למצות ברשימה קצרה… אבל אניח את הפרפקציוניזם בצד (וכשהוא יציק מדי פעם אשתדל לתת לו בעיטה, שיעוף קיבינימט 🤬) ופשוט אכין רשימה של קטעים אהובים במיוחד, שמרגשים אותי במיוחד ושיש לי אליהם קשר רגשי ואסתטי עמוק. מן הסתם יישארו מחוץ לרשימה קטעים ושירים שאני גם ממש ממש אוהבת אבל פשוט אין מקום לכולם או שבאותו רגע לא אזכור אותם והם יצוצו אחר כך. אז תמיד אפשר פשוט להכין רשימה נוספת 🙂

אבל – אני חייבת לערוך כמה רשימות נפרדות כאלו לפי קטגוריות שונות. למשל – מוזיקה קלאסית, מוזיקה ישראלית ישנה/נוסטלגית, מוזיקה לועזית ישנה/נוסטלגית, פופ/רוק/אלטרנטיבי/אלקטרוני לועזי וישראלי, ועוד…
כמו כן – בחלק מהרשימות אולי אאלץ לגלוש לקצת יותר מעשרה קטעים. אני לגמרי מבינה את ההגבלה ההגיונית של "השרביט המוזיקלי" לעשרה שירים/קטעים – הרי לקוראים בטח קשה להתרכז ברשימה ארוכה מדי – אבל פה ושם יש שירים שאני פשוט לא יכולה להשמיט, אז אולי אוסיף לפעמים עוד שניים-שלושה, משהו כזה…

בקיצור, נתחיל ממוזיקה ישראלית ישנה נוסטלגית (ואני כבר מתריעה שכנראה אאלץ לעשות חלק ב' לרשימה זו 🙂 )

כבר כתבתי בעבר בבלוג שלי על פסקול ילדותי שמורכב בין השאר ובעיקר מהמוזיקה שאבי השמיע בבית, בעיקר מקלטות שהוא הקליט (נראה לי שבעיקר מוזיקה שהקליט מהרדיו, אך לא רק), וגם הקטעים ברשימה הזו הם רובם ככולם מאותו פסקול ילדות מהקלטות הללו.

כדי שלא אחזור על עצמי בכל שיר ושיר, פשוט אציין שלכולם יש לטעמי לחנים קסומים, וכל שיר הוא עולם ומלואו של יופי – בצלילים ובמילים.
השירים הללו מעוררים בי תחושה של טוהר ויופי מזוקק, של ראשוניות ותחילת הדרך, של תקוות גדולות, הבטחות וציפיות, של געגועי אין-קץ. הם מעוררים גם זכרונות פיזיים של מקומות בזמנים שונים, של הריחות שעמדו באוויר, של סביבה רוויית טבע, של המרחב הציבורי שהיה שונה כל כך מעכשיו, של אנשים, של הווי חיים, של משפחה, חלום שהיה ונגוז.

הדודאים – סקסטה:

בלדה לנערי שגדל – אילנה רובינא:

בוא ואשק לך – הגבעטרון:

גן נעול – שוקי ודורית:

ערב קיץ ויונים – רוחמה רז:

זיכרון שקשור לשיר הזה: בתקופה שבה הייתי סטודנטית למדתי באוניברסיטה בעיר רחוקה מזו של הוריי וגרתי במעונות, ומדי פעם נסעתי אליהם בסופי השבוע. באחת מהנסיעות הללו להוריי האוטובוס היה עמוס ודחוס במיוחד בנוסעים רבים, והייתה תחושה צפופה שהעיקה עליי. במושב שליידי התיישב איש מאוד גדול ושמן, די מבוגר, שנראה מוזנח ומרופט, וקצת נאלצתי להידחק הצידה, והרגשתי לא בנוח. פתאום האיש הזה התחיל לשיר לעצמו בשקט את השיר היפה והעדין הזה. פתאום, באמצע כל המועקה הזאת, האיש הזה בעל המראה המאיים שר את אחד מאוצרות פסקול ילדותי, שלא שמעתי שנים רבות וכבר כמעט שכחתי. מה הסיכוי שפתאום איש שיושב לידי באוטובוס ישיר דווקא את השיר הזה, שכל כך מרגש אותי וכל כך נשכח ממני… מה שהגביר את ההפתעה היה הניגוד בין המראה הגס והאפרורי שלו לבין השיר העדין. כמובן שבכל מקרה זה מפתיע שמישהו לידך פתאום מתחיל לשיר בקול לעצמו באוטובוס 🙂
אולי המראה שלו היה של אדם עייף, עצוב, מובס ומעוך מהחיים. אולי השיר הזה היה עבורו אחיזה ביופי ובנשמה. ואולי גם הוא מתגעגע, כמוני.

הו מרגנית – מילי מירן:

נראה לי שאני ממש זוכרת את הפעם הראשונה שבה שמעתי את השיר הזה (או אחת הפעמים הראשונות). יש לי זיכרון של עצמי יושבת על הרצפה בבית של מי שהייתה חברתי הטובה בתקופת גן חובה, אולי אפילו גם בתקופת גן טרום-חובה. גרנו אז בעיר צפונית – שהייתה אז רק עיירה בתחילת דרכה מוקפת טבע של ואדי וגבעות. תחילת שנות השמונים. אז זוכרת את עצמי יושבת שם אצלה בבית על הרצפה ושומעת את השיר. ואני זוכרת שקראו לה אורלי ולאח התאום שלה קראו ליאור, וצחקנו שאם אומרים הרבה פעמים "אורלי" זה הופך ל"ליאור", וההפך. והשיר הזה מתקשר אצלי עם אותם ראשוניות וטוהר שכתבתי עליהם קודם. אותה תחילת דרך. הורים צעירים, עיירה צעירה, תקוות גדולות, החיים בעיצומם. ניחוחות המרחבים והטבע. הרוחות ההומות, השבילים בין הבתים, המדרגות. אני זוכרת כמה פחדתי מחבורת כלבים מסוימת שהייתה תמיד נובחת עלינו, ואני זוכרת את עצמי רצה ורצה ורצה מהר בבהלה ובחרדה עצומה, יחד עם עוד ילדים, ומטפסת על מתקן המגלשה בגן השעשועים עד למעלה, כי לשם הכלבים לא יכלו להגיע, והם רק נבחו מלמטה, ואני הרגשתי שניצלתי ברגע האחרון ממשהו איום.

אגדת הל"ה – העמרנים:

הרמוניית הקולות שלהם מופלאה בעיניי (או באוזניי בעצם).

חייכי לי בשירים – דודו זכאי:

מישהו הולך תמיד איתי – עפרה חזה:

פעם היו שם פרחים:

לאחרונה גיליתי שהשיר התפרסם בביצוע הפרברים, אך אני דווקא הכרתי את השיר בביצוע אחר שאבי הקליט על קלטת שהשמיע לאורך ילדותי. הביצוע היה כנראה של הגבעטרון, זה די ברור, וכך גם אבי אומר, אך לצערי לא מצאתי באינטרנט שום אזכור לביצוע הגבעטרון לשיר זה, כך שאיני יכולה גם להביא לכאן את הביצוע הזה. כאמור יש לי אותו רק מוקלט בקלטת אודיו מקרטעת בת כ-40 שנה… המרתי את ההקלטה לקובץ מחשב (והאיכות ירודה כמובן בהתאם למקור), אך למיטב ידיעתי איני יכולה לשתף כאן קובץ שמע (אולי רק מי שמשלם על מנוי משודרג לבלוג יכול. אני בגרסת החינם כאן). יש בביצוע ההוא של הגבעטרון הרמוניה מופלאה של קולות ועיבוד פשוט נהדר. ואני ממשיכה לחפש מידע על הביצוע הזה. אז בינתיים אביא כאן את הביצוע של הפרברים (שאני פחות אוהבת, אך כמובן עדיין יפה), וגם ביצוע שמצאתי של חבורת זמר בשם "שדות שבעמק" (שמשום מה קוראים לשיר "ככה יודעים לספר", אך זה אינו שמו אלא רק שורה מתוכו), שאולי קצת יותר מזכיר את הביצוע של הגבעטרון בשל היותם חבורת זמר עם הרמוניה של קולות, אבל עדיין שונה מביצוע הגבעטרון ולא מתקרב לקרסוליו…

הפרברים:

שדות שבעמק:

והנה הגלישה אל מעבר להקצאת עשרת הקטעים – שני שירים של חוה אלברשטיין למילותיה הנפלאות של לאה גולדברג – לא יכולתי להשמיט מהרשימה:

את תלכי בשדה – חוה אלברשטיין:‏

(כמובן מתוך שיר זה לקוחה כותרת הבלוג שלי. אחד השירים האהובים עלי ביותר – שירים במובן poems)

משירי ארץ אהבתי – חוה אלברשטיין:

11 תגובות בנושא ״מוזיקה אהובה – פרק 1"

  1. פסקול ילדותך מחזיק חלק מפס הקול של ילדותי ואחר כך הוא לענ"ד קופץ בין 10 ל- 15 שנים קדימה לזמרים שלא פעלו בשנות החמישים והשישים. הממוארים הקטנים ליד השירים ממש מקסימים.

    Liked by 1 person

    1. תודה אריק על התגובה ועל המילים החמות, ושמחה שמצאת בשירים גם את ילדותך. אמנם נולדתי בסוף שנות השבעים, כך שאת רוב השירים הכרתי זמן רב לאחר צאתם, אך עדיין גדלתי עליהם בבית ואני מחוברת אליהם בנימי נפשי. ואני מרגישה מחוברת יותר לארץ ישראל של פעם מאשר לישראל הנוכחית – מבחינה תרבותית, חברתית, מנטאלית, אסתטית, ערכית, סביבתית…

      אהבתי

  2. כמה שמחתי לראות שכתבת את הפוסט הזה 😍
    חייכתי שקישרת אותו גם לשרביט חם קודם (הפרפקציוניזם) – ונראה לי שהתגברת יפה על המכשול הזה, בין היתר על ידי ההחלטה שזהו פוסט ראשון אבל לא יחיד, רשימה חלקית – הכל בסדר.
    גם ה"הגבלה" לכאורה לעשרה שירים היא לא חקוקה בסלע, כמובן. היו שנתנו פחות, היו שנתנו יותר. גם כאן הכל בסדר.
    והשירים. השירים הנפלאים שהבאת. גם בי הצלחת לעורר התרגשות וגעגועים והתרפקות על זמנים שחלפו.
    ל"סקסטה" היו באמת כמה פנינים, וה"דודאים" אחד היפים שבהם.
    לאילנה רובינא אני תמיד אוהבת להקשיב – את השיר הזה "בלדה לנערי שגדל" לא שמעתי כל כך מזמן, תודה!
    את "בוא ואשק לך" אמי היתה שרה לי כשהייתי קטנה. היא התבלבלה בחלק מהמילים ועד היום כשאני שרה אותו לעצמי אני שוגה כמוה. חלק מהנוסטלגיה.
    "גן נעול" מחזיר אותי לשירות הצבאי ונישואיי (התחתנתי שנייה לפני שנכנסתי לקבע) – מעלה זכרונות נעימים. גם רוחמה רז מזכירה לי את סוף התיכון, תחילת הצבא – זכרונות מתוקים וגם עצובים. אגב בשנים שבהן הייתי בקאנטרי רעננה הייתי פוגשת אותה שם, ובעיקר שומעת אותה שרה במקלחת….הסיפור על האיש שבהתחלה עורר בך דחייה ופתאום שבה את לבך בעזרה זמזום השיר הזה פשוט כיווץ את לבי.
    מקסים גם הסיפור שסיפרת על רקע "הו מרגנית".
    מתביישת לספר שלא הכרתי את "אגדת הל"ה" אבל איזה ביצוע מקסים של צמד העמרנים!
    את "חייכי לי בשירים" אני זוכרת מהשנים הראשונות שבהן חזרנו ארצה מארבע שנות מגורים בארה"ב. הקשבתי לרדיו בכל רגע פנוי וניסיתי לספוג את המוסיקה הארצישראלית החדשה (אצלי בבית עדיין שמעו דודאים ויפה ירקוני, יהורם גאון ונעמי שמר) – ולא ידעתי עדיין מה "נחשב" בקרב ילדי הדור שלי ומה לא. דודו זכאי היה אחד מאלה שאני מאד אהבתי, והתברר לי שחבריי לשכבה לא סופרים אותו – לצערי – בכלל.
    כשעופרה חזה התפרסמה כבר הייתי "גדולה". קול הזמיר שלה הרנין את לבי. לאחרונה יצא לי לראות סידרה שעשו עליה – ולבי נכמר.
    את "פעם היו שם פרחים" באמת הכרתי רק בביצוע של הפרברים. מקסים הביצוע השני.
    וואו – התקליט של חווה אלברשטיין – את תלכי בשדה – היה אצלי ב-LOOP בפטיפון במהלך רוב שנת 1975/6. קשה לי לומר איזה שיר יותר. אם אני חייבת – פרט לשיר הנושא של התקליט, הייתי בוחרת את "כי סערת עלי" (פגישה לאין קץ) וגם "אדבר איתך"….
    אור יקרה – ריגשת עם הרשימה הזאת. תודה תודה תודה 🙏

    Liked by 1 person

    1. וואו, איזה כיף לקבל תגובה כזאת שמחה ומושקעת 🙂
      שמחתי לשמח אותך ושמחה שהתרגשת, כי גם אני מתרגשת מהשירים הללו, וכיף להתרגש ביחד 💜
      היה מעניין לקרוא היכן השירים האלו "פוגשים" אותך, או בעצם היכן את פגשת את השירים.
      סקסטה – אני אוהבת גם את "ימים טובים, ימים באים" ואת "רדיו".
      השיר "בלדה לנערי שגדל" תמיד מעורר בי תחושה של מסתורין – הלחן מסתורי, כמו בוקע מתוך יער, המילים של תרצה אתר מסתוריות ומכשפות. רק בשנים האחרונות התעמקתי באמת במילות השיר וקראתי על הפרשנויות השונות לשיר, והאפשרות שמדובר על יחס לא הכי בריא של אם לבנה…
      איזה יופי שאמא שלך שרה לך את "בוא ואשק לך". שיר שמתקדם אט אט בשביל של צלילים יפים, הולך וממריא ומגיע בסוף לפסגה אסתטית מסחררת. והיא הטביעה בו את חותמה עם המילים הלא מדויקות – ככה זה השיר "שלכן". זו הגרסה האמיתית שלך 🙂
      איזה קטע שפגשת שם את רוחמה רז, ומכל הסיטואציות דווקא שרה במקלחת – נפלא 🙂
      שמחה שהכרתי לך את השיר "אגדת הל"ה" – לטעמי הפזמון ממש מצמרר מרוב יופי.
      אבא שלי מאוד אוהב את דודו זכאי, ובזכות אבא שלי הכרתי את השיר הזה, כמו גם את "דרך ארץ השקד". באמת חבל שבני השכבה שלך לא "ספרו" אותו. הוא זמר נפלא. אני אוהבת גם את "עוד יהיה טוב בארץ ישראל".
      לא יצא לי לראות את הסדרה על עפרה חזה, אני באמת רוצה לצפות בה. ככה זה, הרבה פעמים יש פער בין מה שמציגים כלפי חוץ לבין מה שבאמת קורה…
      השיר "מישהו הולך תמיד איתי" מזכיר לי אווירה של יום חג שקט עם אוויר צלול, תחושה של קדושה וכיסופים.
      אני לא מכירה את התקליט של חווה אלברשטיין – או בעצם שום תקליט שלה… אלא רק שירים בודדים מסוימים. באמת אנסה למצוא את האלבום הזה ולהתעמק בו.
      שוב תודה, מעריכה את התגובה 🌸

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s