הקדמה לטיול לנורווגיה

‏(‏disclaimer‏ – רציתן פוסט על נורווגיה? אז הנה קיבלתן ובגדול, אל תגידו שלא הזהרתי, ‏כהרגלי אני חופרת כמו פטיש-אוויר עם פירוט יתר מעיק של כל הקשיים שלי עם כל פיפס של ‏המציאות – אני רציתי לחסוך מכן את הגיגי המוח המוטרד שלי והתעניתי איתם ביני לבין ‏עצמי, אבל ביקשתן, אז תתמודדו! וזו רק ההקדמה, יעני חלק א'…. להגנתי אספר שחלק ב' אמור להיות ‏הרבה יותר כיפי ונינוח וחיובי, כלומר אחרי החלק שמספר על הבחילות וההקאות…)‏.

אז מלכתחילה לא כל כך התחשק לי לנסוע לעוד טיול בחו"ל. לא היה לי מצב רוח וכוחות לשום ‏דבר כי בזמן האחרון אני במצב ירוד ומעוך ומוטרד (בעיקר בגלל העבודה, אבל לא רק), ולכן ‏זוללת כל הזמן, והשמנתי, ובקושי יש לי מה ללבוש (קניתי בגדים חדשים שכבר בקושי עולים ‏עליי, אני כמו אקורדיון, מעלה מטה מעלה מטה, מתיש), ולא בא לי להתרוצץ במרחב ‏הציבורי.‏

ובכלל – כל הרעיון הזה ש"צריכים" לנסוע לחו"ל לפחות פעם בשנה – זו נורמה חברתית של ‏השנים האחרונות, פעם זה לא היה כך. פעם טיול לחו"ל היה חתיכת דבר מיוחד, היו נוסעים ‏פעם בכמה שנים, והכול היה בסדר… אז מה ההיסטריה לנסוע כל שנה, אפשר נגיד פעם ‏בשנתיים או שלוש, והרי גם כך נוסעים לשבוע-שבועיים והוֹפּ – הנה חוזרים לאותה שגרה ‏כאן, והטיול כאילו לא היה בכלל, אז זה לא כזה משנה… לא שאין בי רצון לברוח כל רגע ורגע ‏מהמדינה ההרוסה והמחורבנת שלנו למדינה אחרת, יפה ונעימה יותר – יש גם יש. אבל טיול ‏של שבוע-שבועיים-אפילו-שלושה זה לא מספיק, וכמו כמעט לא מצדיק את כל הטרחה ‏הלוגיסטית סביב טיול כזה ואת כל הכסף שזורקים עליו.‏

זאת אומרת, אם כבר בוג'רס לוגיסטי של מעבר לחו"ל, אז לעבור לגור בחו"ל, לפחות לכמה ‏שנים… לא שאני יודעת באיזו קונסטלציה… וגם בן-זוגי לא מעוניין בזה… אז זה בכלל לא על ‏הפרק. שלא נדבר על כך שאני לא בטוחה שיש לי כוחות בכלל להתמודד עם כזה דבר… גם ‏מעבר דירה בתוך ישראל יהיה עבורי אתגר מורכב… אז לחו"ל בכלל… פעם היה ברור לי שאני ‏חייבת לעבור לחו"ל, כי אני קמלה בארץ מבחינה מנטלית, תרבותית וסביבתית. היום שום דבר כבר לא ‏ברור לי, ובאופן כללי אני יותר מדי מפוכחת מהכול, כך שכבר לא נאחזת באף רצון וחלום, ‏פשוט שורדת את השגרה היומיומית… ‏

וטיולים לחו"ל נהיו משהו קלישאתי כי כולם נוסעים וכולם משתפים תמונות והעולם היום שורץ ‏תיירים שמגיעים לכל פינה ורומסים אותה ברגליהם התאוותניות וזה משטיח את החוויה ‏שהייתה פעם מיוחדת. היא הפכה לחוויה נובורישית של לעשות עוד "וי" על הישג חברתי-‏חומרי ברשימת ה"צריך לעשות כדי להרגיש טוב ולהיות מוצלח ולמצות את החיים כמו כולם", ‏וזה בסופו של דבר הפך לעוד משהו המוני שאנשים מדברים עליו ומתהדרים בו בשיחות נדושות.‏

יתר על כן, בשבילי טיול מעורר חרדה ולחץ ומועקה בגלל כמה דברים:‏

‏1.‏ צריך לתכנן את הטיול מראש בצורה טובה, ואם אין מספיק זמן לזה – אני מרגישה ‏שהתכנון יהיה לקוי ושזה יחרבש את הטיול. אז אם לנסוע – רק לאחר תכנון מדוקדק ‏ויסודי. כי עד שכבר נוסעים, וזורקים על זה מלאן ת'אלפים כסף, חבל שהזמן יתבזבז ‏על התחרבשויות או שנפספס דברים. וגם כשיש לי מספיק זמן לתכנן – אני חוששת ‏שהמידע שאני מסתמכת עליו לא מספיק טוב או שלא נצליח ליישם בשטח את ‏המסלולים בצורה מיטבית – מה שכבר קרה פה ושם בעבר, כשלא הספקנו דברים ‏מסוימים או שבשטח לא היה ברור לנו היכן בדיוק המיקום של דבר זה או אחר.‏

‏2.‏ לא חבל על מלאן ת'אלפים הכסף שזורקים על הטיול?‏

‏3.‏ מה לארוז, כמה לארוז, מה לקחת ומה לא לקחת, כמה לקחת ממה שצריך לקחת – ‏אני משתגעת מהשאלות האלו ותמיד לא בטוחה, ותהליך האריזה לוקח שעות וכרוך ‏במתח ובהתלבטויות אין קץ.‏

‏4.‏ ואז להיסחב עם מזוודות כבדות, ואני תמיד דואגת בגלל בעיות הגב שלי ושל בן זוגי.‏

‏5.‏ ואז להתרגל לחדר במלון ולחשוב עד כמה הוא נקי או מגעיל ועד כמה אני יכולה ‏להניח חפצים שלי פה ושם מבלי להרגיש שזה ג'יפה של מיליון האורחים שהיו שם ‏לפניי ולחשוב על המנקה שמסתובבת בחדר כשאני לא שם ונוגעת בחפצים שלי, ‏ואולי אני צריכה לנעול את כל החפצים שלי, כולל כלי הרחצה. ואם עוברים ממלון אחד ‏לאחר כל לילה או כל כמה לילות, אז כל התהליך מחדש של לארוז ולפרוק.‏

‏6.‏ ולעשות פיפי וקקי בעמידה בכל מיני שירותים זרים וציבוריים (אולי אולי, אם ‏השירותים במלון ממש נקיים, אני יכולה להבא לקנות מראש כיסויים כאלו לאסלה, ‏ולשים עליהם בנוסף גם כמה שכבות נייר טואלט, ואולי אולי זה בטוח בריאותית ‏לשבת על הקונסטלציה המבודדת הזאת).‏

‏7.‏ החשש שאהיה חולה או שיקרה משהו בריאותי. במיוחד לאחר שמאז 2016 קורה לי ‏כל כמה זמן שיש לי בחילות והקאות – לא ברור בדיוק למה, התייעצתי עם רופאות, ‏אולי אספר על זה בפוסט נפרד. ואני גם רגישה לנסיעות, במיוחד כשיש הרבה ‏סיבובים, זה לא עושה לי טוב.‏

‏8.‏ אני צריכה לשתות הרבה מים, וצריך כל הזמן לדאוג לקנות מספיק מים מינרליים שלא ‏ייגמרו, שישיות של בקבוקים גדולים, אז צריך לשלב במסלול גם סופרמרקט ולסחוב… ‏אז גם לזה צריך לדאוג. אגב, בנורווגיה יש מי שתייה מהברז (במקומות מסודרים, לא ‏בכל מקום), אז פשוט מילאתי בקבוקים בכל מלון ולא הייתי צריכה לקנות, וזה היה ‏ממש טוב ונוח… אבל זה ייחודי לנורווגיה.‏

‏9.‏ תמיד יש לי פחד מהטיסה – שיקרה משהו. אני יודעת שסטטיסטית זה יותר בטוח ‏מנסיעה במכונית, אבל עדיין, הרעיון הזה של מטוס כבד שעף באוויר במשך שעות, ‏ושמתחתינו יש אלפי קילומטרים של אוויר, וכל הדברים שעלולים להשתבש. זה עדיין ‏לא מונע ממני לטוס בסופו של דבר, ובמשך הטיסה אני לא מתעסקת בזה כל הזמן ‏וזורמת עם הסיטואציה – אבל עדיין, בעיקר בהמראות, נחיתות וכשנקלעים לכיס ‏אוויר מטלטל – אני מתוחה.‏

‏10.‏ הרבה פעמים בסופו של דבר הטיול הוא עבודה קשה ומתישה, מתרוצצים הרבה, ‏וכשחוזרים מהטיול צריך עוד חופש להתאושש ממנו – שלא נדבר על כך שצריך לכבס ולנקות כמעט את כל הדברים המג'וייפים שלקחנו איתנו – אך בד"כ יש גג יום של מנוחה ‏לפני שחוזרים לשגרת העבודה, וזה כאילו שלא נחנו בכלל.‏ נכון שאפשר גם לנסוע לטיול רגוע יותר, להתמקד בעיר אחת ולטייל בה באיזי. אבל רוב הטיולים אינם כאלה. אם כבר נוסעים למדינה שאף פעם לא היינו בה, שיש בה הרבה מקומות יפים – ברור שכדאי לנצל את השהות לראות כמה שיותר ממנה.

עכשיו כשאני כותבת את כל זה, אני מבינה שהטרדות הנ"ל משקפות את חשיבת היתר ‏הטורדנית שלי ואת הדאגנות והחרדות שלי ואת נטייתי לחשיבה שלילית. אני מעניקה חשיבות-יתר להרבה פרטים קטנים, מתעכבת עליהם שלא לצורך. אבל עדיין, בלי קשר ‏לחרדות וכו' – זה לגיטימי לא לרצות לנסוע כל שנה ושנה. העובדה שיש חופשה מהעבודה לא ‏אומרת שצריך אוטומטית לנסוע לחו"ל, אפשר לעשות דברים אחרים בחופשה… לנוח, לקרוא ‏ספר, לסדר קצת דברים בבית, לעשות סידורים שנדחו מפאת חוסר זמן, אולי לטייל בישראל, ‏למרות שבד"כ מזג האוויר חם ולח… ובעיקר – אין לי מושג היכן לטייל בארץ, לא מכירה ‏מספיק… צריכה לשאול ולהתייעץ…. אחחח, אני כזאת אבודה…‏

כבר אמרה לי חברה בעבר שאם היא הייתה במצב שלי ושל בן זוגי – כלומר שאין לנו ילדים ‏כך שאנו חופשיים יותר – היא הייתה נוסעת לחו"ל כל הזמן. אני יודעת שיש אנשים שלא ‏מבינים בכלל את הדאגות וההסתייגות והלבטים, ושנוסעים לחו"ל בכל הזדמנות שיש להם. ‏בן-זוגי הוא כזה, רוצה לנסוע לחו"ל בכל הזדמנות שיש. אבל בסדר, אז אנשים הם שונים, כל ‏אחד עם אישיותו והעדפותיו.‏

ולסיום רק אציין שבסופו של דבר, עם כל הדאגות – נהניתי בכל הטיולים שלנו, גם אם חלקם ‏היו יותר מאתגרים עבורי (בעיקר הטיול למערב ארה"ב כשהיה שם גל חום קיצוני – זה היה ‏קשוח והרגשתי פיזית רע, אבל אח"כ כשעברנו לניו יורק נהניתי. וגם הטיול בפריז – הייתי אז ‏עם או.סי.די בשיאו, והתחרפנתי מכמה דברים).‏

אז על רקע כל זה, בן-זוגי החל לטפטף לי שהוא מאוד רוצה לנסוע לחו"ל, ושאפשר לנצל את ‏החופשה שיש לשנינו באוגוסט בשביל זה, והחל לבדוק כל מיני אפשרויות, ועלה לו הרעיון של ‏נורווגיה, והיו דיונים ואמרתי לו שאני לא במצב לנסוע, ועבר עוד קצת זמן, והוא המשיך ‏לטפטף, והמועד הלך והתקרב, והוא מצא טיולים מאורגנים – אף פעם לא נסענו בטיול ‏מאורגן.‏

מצד אחד, טיול מאורגן מקל על ארגון הטיול וחוסך לנו את כל ההכנות הלוגיסטיות, כולל תכנון ‏מסלול והזמנת מלונות ושכירת רכב, בעיקר לאור העובדה שכבר לא היה לנו הרבה זמן לפני ‏מועד הטיול והיינו שנינו יותר מדי מוצפים בעבודה ומותשים ממנה מכדי שיהיו לנו זמן וכוחות ‏לתכנן טיול. יתרון נוסף – טיול מאורגן גם חוסך לבן-זוגי את הנהיגה המתישה ברכב השכור. ‏אמנם עשיתי רשיון לפני כ-11 שנה, אבל נהגתי ממש מעט (אם כי הייתי נהגת טובה) ונטשתי ‏את העניין מהר מסיבות שונות, כך ששכחתי איך לנהוג ואם ארצה לחזור לזה צריכה לקחת שיעורים. אז כל ‏הנהיגה המתישה במסלולים הארוכים בחו"ל תמיד נופלת עליו. והוא צריך לפעמים חופש ‏ומנוחה מזה. בארה"ב הוא נהג מאות אם לא אלפי קילומטרים, וזה ממש מתיש. גם בנורווגיה ‏יש מרחקים גדולים של נהיגה ממקום למקום.‏

מצד שני, כמובן שבטיול מאורגן אי אפשר לדעת אלו אנשים יהיו בקבוצה ואם כל העסק יהיה ‏עוגמת נפש חברתית וסבל (במיוחד כשמדובר בישראלים)…

שנינו היססנו, אני הייתי עסוקה ‏עד מעל הראש בענייני עבודה ולא היה לי כוח אפילו לחשוב על נסיעה לחו"ל, אבל בסוף ‏‏"נכנעתי" והסכמתי, בעיקר כי היו לי רגשות אשמה שבגללי הוא לא ייסע לטיול שהוא כל כך משתוקק אליו, ואמרתי לו שזה בתנאי שאם הטיול יהיה עבורי עוגמת נפש ואסבול, כפי ‏שאני מרגישה שאסבול – הוא משלם על כל הטיול. כמובן שזה היה חצי בצחוק, כי לא נעים לי ‏שהוא ישלם עליי, בכל הטיולים התחלקנו חצי-חצי. מצד שני, אני בפירוש לא רציתי הפעם ‏לנסוע, והוא די לחץ עליי (אמנם בעדינות), אז שיישא באחריות להחלטות שלו…‏

-המשך יבוא-

14 תגובות בנושא ״הקדמה לטיול לנורווגיה"

  1. פעם היינו טסים פעמיים בשנה לפעמים אפילו שלוש והייתי מתרגשת ונהנית. אבל קרה לא פעם שממש סבלתי בגלל החום וזה הצליח להוריד אותי מהמרדף הזה.
    לפני כשנתיים הייתי בסופ"ש באילת והרגשתי כל כך רע שמהמלון לקחו אותי לאשפוז. מאז נותרה חרדה ואני פחות ששה לצאת וחושבת שהעלויות מוגזמות ולא מוצדקות. בעלי לעומת זאת כל הזמן משכנע אותי שנצא.
    מאחלת לך טיולים מהנים ומספקים ושנה טובה.

    אהבתי

  2. מזדהה עם רבים מהדברים שכתבת. אני שונאת להיות תיירת, מרבה לחשוב מחשבות שליליות ודאגניות על כל מה שעלול להשתבש, וגם פיתחתי יחסי אהבה-שנאה למטוסים: באמת אוהבת אותם, אבל הם באמת מפחידים. בגללי אנחנו נוסעים לחו"ל לכל היותר פעם בשנתיים, ולפעמים פחות מזה, וזה לגמרי מספיק בעיניי. אבל בדבר אחד נוכחתי לדעת במשך השנים: אחרי הטיול, במרחק שנים, נשארים זיכרונות – וחלקם ממש יפים. יש מצב שזה עושה את זה כדאי.

    אהבתי

    1. תודה עדה, כמו שכתבתי לרחל – טוב לדעת שיש אחרים שמרגישים כמוני.
      ובאמת בסופו של דבר בטיולים אני חשה שילוב של חרדה/דאגה/עייפות יחד עם התלהבות והנאה 🙂
      רק שעם השנים אני יותר עייפה וגם נהיה לי פחות דחוף…

      אהבתי

  3. קודם כל – הדברים שכתבת לא ייחודיים רק לך. בסעיפים רבים מצאתי את עצמי מהנהן בראשי במרץ, מזדהה עם הכתוב.
    אישית, עבר זמן מאז טסתי לחו"ל. אבל גם בשנים בהן הקפדתי לנסוע פעם בשנה – מעולם לא השתוקקתי ליותר מכך. לעומת אישתי, שמוכנה לטוס לחו"ל הרבה יותר פעמים בשנה. נופשונים ומלונות "הכל כלול" מעולם לא היו כוס התה שלי, ובשני המקרים שהתפתתי לנסוע למשהו בסגנון – הצטערתי על ההחלטה. ככל שהתבגרתי, כך הגעתי להכרה, שאני לא רוצה לנסוע ב"דיל" טוב – אלא אני רוצה לנסוע, לאן שאני באמת רוצה לנסוע. נשמע טריוויאלי – אבל זה לא. יש צורך בנחישות מסוימת לעמוד בפני העיסקות הזולות או הכמעט חינמיות – ולהגיד, "תודה, אבל לא תודה!". ולבחור דווקא במקומות שממש רוצים לראות. למרות המחיר, למרות המרחק, למרות הנהיגה הממושכת, למרות שטיול כזה הוא "עבודה" ולא מנוחה.

    אישית, יש לי תשובות ברורות על חלק מהשאלות שהעלית:
    * לא, לא חבל על הכסף.
    * לא כל טיול חייב להיות מתוכנן לחלוטין. הכל תלוי במצב הרוח ובנכונות "לזרום". ואת זה אני אומר, למרות שהטיולים היותר מתוכננים שלנו היו המוצלחים יותר.
    * כשנוסעים במכונית שכורה – אין בעיה לזרוק ערימות של בקבוקי מים מינרליים לבגאז'. אין בעיה לעצור קצת אם יש בחילה. אין בעיה לעשות כל מיני דברים.
    * טיולים מאורגנים הם לא "כוס התה שלי". לא נסעתי בטיול מאורגן "אמיתי" משך כל חיי.
    * אין שום דבר טבעי להיות בצינור מתכת שעף בשמיים. החששות הם טבעיים ונורמליים. אם אלוהים היה רוצה שנעוף – היה מסדר לנו כנפיים. מה שחשוב הוא, שלמרות החששות אנשים נכנסים למטוס – וטסים. זה מה שחשוב.

    אבל – נורווגיה!
    נורווגיה היא אחת המדינות היותר יפות, מאלה שזכיתי לטייל בהן. גם אחת היותר יקרות, אבל זה סיפור אחר…

    למרות כל מה שכתבתי כרגע, אני רוצה להוסיף הסתייגות אחת:
    כמובן, תלוי בנפשות הפועלות – אבל, כעיקרון, טיול לא הולך והופך לקל יותר עם השנים.
    כמו שלא תחליטי לעשות היום טיול תרמילאים של חצי שנה בדרום אמריקה (כך אני מניח) – כך דברים שאת מסוגלת לעשות היום, יתכן שיקשה עלייך לעשות מחר. המזוודות לא תהיינה קלות יותר, הנהיגה הממושכת לא תהיה קלה יותר. כדאי לעשות כל מיני דברים, כל עוד ניתן לעשות אותם. גם טיולים בחו"ל.
    כמובן, כל עוד זהו באמת הרצון שלנו. מי שלא רוצה לטוס לחו"ל – באמת, אין שום סיבה מדוע לעשות זאת.

    שנה טובה!

    אהבתי

    1. תודה קוץ, כמו שכתבתי למגיבות האחרות – טוב לדעת שיש אחרים שמרגישים כמוני בנקודות מסוימות.
      באמת עם השנים אני מרגישה עייפה יותר, יש לי פחות כוחות לטיולים הללו… ואני רק בת כמעט 42 🙂
      דווקא הטיול המאורגן, בניגוד לחששות, היה חוויה חיובית, אבל אני מודעת לכך שבאותה מידה זה היה יכול להיות שונה לחלוטין – פשוט היה לנו מזל עם איכות חברי הקבוצה. אספר בהמשך…
      אכן נורווגיה יפהפייה ויקרה…
      נכון, בטיולים שבהם נסענו במכונית שכורה, המושב האחורי היה מלא בקבוקים (כי בבגאז' היו המזוודות), וזה קל יותר מאשר בטיול בלי רכב. כי אני שותה כמויות גדולות, אז זה אומר שצריך לקנות לעיתים קרובות, ואם אני לא שותה מספיק אני מרגישה מיובשת… כנראה יש לי רגישות מיוחדת בעניין הזה… אבל כן, זה לא כזה סיפור ויש לזה פתרון, אני סתם נוטה לדבוק בדאגות…
      תודה רבה על תגובתך, ושנה טובה גם לך!

      אהבתי

  4. פחד מטיסות בכלל, מהמראות ונחיתות בפרט לדעתי הוא טבעי ביותר. ודאי טבעי יותר למי שקצת אינטליגנט ומבין שהו.יא יושבים בתוך צינור מתכת שבגלל חוקי פיזיקה עלומים מתרומם באוויר. זה לא נורמלי. מבינה שבסוף, אחרי שעברת כמה ימי עינויים, כן נהנית. מעניין אותי לשמוע על החוויה בטיול מאורגן, כי כמו קוץ, זה משהו שבחיים לא אעשה, למרות שnever say never.

    אהבתי

    1. תודה מניפה, אכן מאוד נהניתי בסופו של דבר. אין מושלם, ותמיד יש דברים פחות טובים ויותר טובים. אבל בטיול הזה היו הרבה דברים טובים.
      וגם אני חשבתי שבחיים לא אלך לטיול מאורגן עם אנשים זרים, אבל הנה מצאתי את עצמי בסיטואציה הזו 😁. ומה שיפה זה שדווקא הופתעתי לטובה.
      שבת שלום 🌸

      Liked by 1 person

  5. הרבה ממעוררי החרדה שעליהם כתבת קיימים גם אצלי, ואני תמיד נכנסת ללחץ ולחוסר שקט לפני נסיעות לחו"ל. הכי חוששת תמיד שמשהו ישתבש, שמשהו יקרה, וכשזה עם ילדים ורכב שכור ומסלול שתוכנן יש הרבה גורמים ללחץ.
    שמתי לב שבנסיעות ליעד ספציפי אחד, ללא שכירת רכב, ובנסיעות שלא מצריכות תכנון רב מראש, גורמי הלחץ קטנים יותר. לגבי טיול מאורגן אני בהחלט מבינה מדוע זה מפחית לחץ. הייתי בסוג של כזה פעמיים והיה דווקא מוצלח, ביחוד אחד מהם, אבל בטיול מאורגן קלאסי דרך חברת נסיעות עם אנשים לא מוכרים וכו' לא הייתי.
    למרות לחצים לפני הטיולים וגם במהלכם, צודקת עדה שהזכרונות שווים את זה. אז צריך למצוא סוג של איזון ככה שהרצון ליצור את הזכרונות שווה את המאמץ והלחץ… כל עוד האיזון מתקיים זה יכול לקרות.
    שמחה שנהנית בנורווגיה ושלמרות החששות היה מוצלח, ויש לך זכרונות טובים.

    אהבתי

    1. תודה פרי יקרה, נעים ומרגיע לקבל תגובות של הבנה והזדהות.
      באמת היה לי ממש מוזר ומרתיע ללכת לטיול עם אנשים זרים לחלוטין, אבל לשמחתי הופתעתי לטובה. עניין של מזל…
      שבת שלום 🌺 🍁

      אהבתי

  6. לקח לי זמן לקרוא ולהגיב כי הייתי בעצמי בחו"ל 🙃
    אקדים ואומר ששמחתי כי הבנתי שבסופו של דבר נהנית והיו הרבה דברים טובים בחופשה הזאת, סוף טוב הכל טוב. ועכשיו לגופו של פוסט:
    מבחינתי אין לך מה להתנצל על פירוט יתר, מחשבות טורדניות, חרדות וכו. זה מה שיש – זה חלק ממך ואני לא מצפה שתצנזרי את המחשבות, התחושות והרגשות שלך, בבלוג שלך, שבו יש לך חופש מלא לבטא את הכל – בלי לייפות ובלי להתנצל. ומי שלא מתאים לו – שלא יקרא. אני אישית תמיד מצפה לפוסטים חדשים שלך.
    שנית, דווקא כמי שבשנים האחרונות נוסעת לא מעט לחו"ל, אני מאד מבינה שלא תמיד מתחשק ולא צריך לעשות זאת כי כולם עושים, או כי זה זול יותר מחופשה בארץ (אלא אם נשארים בבית, כמובן). ברור שאם בן זוג אחד רוצה מאד לנסוע והשני פחות, אז יש מקום לפשרות ביניהם – אבל באמת לא חייבים כל שנה, וכמו שכתב קוץ: עדיף לנסוע לאן שבאמת רוצים, ולאו דווקא לטרנדים החמים של העונה.
    זה נכון שהבעייה העיקרית עם חופשות זו החזרה מהחופשה. הרבה פעמים חווים נפילה כשחוזרים, עד כדי כך שחושבים שאולי עדיף היה לא לנסוע. בתקופות שהייתי ממש לחוצה בעבודה גם היה לוקח לי כמה ימים להשתחרר ולהיכנס לראש של החופשה וליהנות ממנה, כך שחופשות בנות 4-5 ימים היו לגמרי מפוספסות מבחינתי. לכן אם אפשר, מאד חשוב לחזור לקראת סוף שבוע או חג – כדי לתת לגוף ולנפש לנוח יום יומיים אחרי שחוזרים.
    אין בכלל מה להשוות רילוקיישין – מעבר לגור בחו"ל תקופת מה או לתמיד – עם לנסוע לחופשה. זה קשה פי כמה וכמה מכל הבחינות. הרבה פעמים זה לגמרי שווה בסופו של דבר, אבל אם קשה לך לטוס לחופשה, יהיה לך קשה פי כמה וכמה לעבור דירה למקום חדש וזר, בלי להכיר אף אחד, לעיתים בלי להבין את השפה, בלי להתמצא במנהגים, בחוקים, באורח החיים, אפילו במזג האוויר. ונכון שלפעמים מרגיש שאי אפשר יותר בארצנו הקטנטונת וכל מה שעובר עליה (אבא שלי טוען שהיה כך אצלנו עוד מימי התנ"ך – אין חדש תחת השמש, תמיד היינו מפולגים ותמיד היו צרות) אבל גם כאן נכון הביטוי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" וכמעט לכל מקום בעולם יש את היתרונות אבל גם את החסרונות שלו. ובנוסף את מגיעה בתור זרה.
    בכלל, בין אם מדובר בחופשה או בין אם מדובר במעבר לארץ אחרת – אני תמיד מזכירה לעצמי שאנחנו לוקחים איתנו את עצמנו לכל מקום, כך שבלי קשה למקום עצמו – אנחנו חוזרים ופוגשים את אותם הקשיים, אותם המנגנונים והתגובות האוטומטיות כי אנחנו לא מסוגלים להשאיר את עצמנו מאחור.
    זה נכון שכל העולם שורץ תיירים עכשיו, ומהבחינה הזאת רצוי לכוון את החופשה למועד ולמקום שבו אין עכשיו טונות של מבקרים אחרים. לא תמיד זה אפשרי. חופשה באוגוסט זה באמת קשה כי כולם בחופש, כך נדמה לפחות. אבל הנה בחופשה הנוכחית שלנו גילינו שאנשים התחילו לשנות את הרגלי החופשה שלהם, ורבים מטיילים בספטמבר אוקטובר – כשמזג האוויר עדיין מאפשר זאת אבל כבר יש פחות המוני מטיילים, גם באזורים המאד מאד מתוירים, יש פחות צפיפות וגם פחות חם….טוב, מניחה שלא היתה בעייה של חום באוגוסט בנורווגיה.
    לגבי מה שמלחיץ אותך ומעיק עלייך לקראת חופשות – זה גם טבעי וזה גם כמובן חלק מהטורדניות כפייתיות חרדתיות, ואפשר כמובן להסתגר בבית אבל אפשר גם למצוא כל מיני דרכים וכלים להתמודד ואני רואה שאכן מצאת.
    אמרו לך כאן שלא חבל על כל הכסף שמוציאים על חופשה – אז נכון שחשוב לצאת לחופש וחשוב לייעד סכום כסף לחופש הזה ואז לבזבז אותו בלב שלם. אני לא בעד לקחת הלוואה כדי לצאת לחופשה, אבל אם יש אפשרות לחסוך – חופשה טובה שווה כל גרוש. ויותר מזה – לפעמים אנחנו נחכה ונחסוך עוד קצת ונצא לחופשה מעט יותר יקרה (מבחינת המלונות, היעד וכו) כדי לוודא שנוח ונעים לנו ולא נסענו סתם כי היה דיל טוב.
    מה לארוז – מצאתי ברשת רשימה (check list) מצוינת באקסל, אותה כל אחד מתאים כמובן לעצמו ולסוג החופשה הנוכחית, שמאד מייעלת את האריזה ואת זמן האריזה ואת הדאגות מה שכחתי וכו. אם תרצי לקראת הנסיעה הבאה אשלח לך. באמת רצוי להפחית במשקל המזוודה, ואם אפשר – אז כדאי לנסוע עם טרולי בלבד.
    יש היום פתרונות אריזה נהדרים שמאפשרים לחיות מהמזוודה בלי לפרוק כמעט, שמתאימים לטיול בו כל לילה כמעט ישנים במלון אחר.
    בכל מקרה אם אני נוסעת ליותר משבוע, אני אורזת לשבוע – ואז מתכננת לכבס בדרך, ובכל מקום יש אפשרות לקנות שמפו, קרם גוף וכו אז אני לא לוקחת כמויות. לגבי מים – בכל אירופה אפשר לשתות מים מהברז, וכך גם בארה"ב ובקנדה.
    בהחלט שווה להצטייד באסלוניות ובמגבונים לחים – במיוחד למי שלא סומך על רמת הניקיון – וגם את זה בד"כ אפשר לקנות עוד במקום אם נגמר.
    אחד הדברים שאני לא מוותרת עליהם בנסיעות זה תרופות לכל מצב – נגד בחילות, שלשולים, כאבים, פציעות, הצטננות – ובמקרה הצורך שוב, ברוב המקומות יש אפשרות לקנות במקום. אם הנסיעה כרוכה בהרבה פיתולים בהרים או בשייט – שווה לבקש מרשם לטרוומין או דרממין (יש היום כאלה בשחרור מושהה שמחזיק לכמה שעות טובות) זה משפר את איכות החיים בטיולים כאלה.
    לגבי הפחד מהטיסה – למרות שסטטיסטית זה בטוח יותר מאשר נסיעה ברכב – זה מובן לגמרי, והאמת היא שלפני הרבה שנים פיתחתי לי מן גישה פאטאליסטית כזאת ש"מה שיהיה יהיה" אבל זה לא מתאים לכל אחד כמובן.
    טיולים מאורגנים זה הימור באמת, ואני שמחה שהצליח לכם עם הקבוצה הפעם. מחכה לשמוע פרטים ואולי גם לראות תמונות. אנחנו כמעט תמיד מטיילים לבד (ומעדיפים לבד) אבל בהחלט יש יתרונות לכך שמישהו אחר מארגן את המסלול, את הלינה, את הארוחות ובעיקר את הנהיגה. בקיצור – מתה לשמוע כבר על ההמשך. ובינתיים גמר חתימה טובה אור יקרה

    Liked by 1 person

    1. אמפי יקרה – וואו, איזו תגובה יסודית, מושקעת ואכפתית, תודה! אני ממש מעריכה את זה. "גזרתי ושמרתי" לי אותה, שתהיה לי לרפרנס עתידי כשאצטרך חיזוקים 🙂

      מעניינים אותי אותם "פתרונות אריזה" שאת מדברת עליהם, למה הכוונה? יש לך קישורים לדוגמה? אולי אנסה לחפש ברשת.
      כן, גם לי יש רשימת "צ'קליסט" שהכנתי לי פעם של דברים לקחת נסיעה לחו"ל, אבל מעניין באמת לראות רשימות נוספות, אולי יש דברים שלא חשבתי עליהם. כתובת האימייל שלך זמינה בבלוג שלך? כי לא הצלחתי למצוא.

      בד"כ אני ובן זוגי לא נוסעים לחו"ל ביולי-אוגוסט, למען האמת אף פעם לא נסענו בחודשים אלו, זה הרי big no no. מכיוון שאין לנו ילדים, אנו גם לא חייבים לקחת חופש בחודשים אלו. בד"כ אנו נוסעים אך ורק בחודשים יוני או ספטמבר, ואז באמת יש פחות תיירים ומזג האוויר נעים יותר. אבל הפעם יצא ככה בגלל אילוצי עבודה.
      בנורווגיה דווקא לא היו הרבה מדי תיירים באוגוסט, וזה רק אחד מהרבה דברים שאהבתי במדינה הזו. אחחח, אני רק מקווה שכל הסופרלטיבים שאני מרעיפה על נורווגיה לא ישכנעו יותר מדי אנשים לנסוע לשם ולהרוס אותה בתיירותיות-יתר 🙂

      מסכימה כמובן עם האבחנה שלא משנה היכן נהיה על הגלובוס, אנו תמיד לוקחים את עצמנו איתנו, עם כל מטען הקשיים, הדפוסים והמנגנונים, והחיים זו עבודה עצמית מתמשכת. ונכון שבכל מקום יש יתרונות וחסרונות, ולכל מקום התחלואים שלו. אבל זה עדיין עניין של מידה ומינון, ועדיין יש הבדלים תרבותיים-מנטליים משמעותיים מאוד שעשויים להיות מה שעושה את ההבדל לאדם מסוים בין סביבה מחליאה לסביבה שפויה ובריאה יותר לנפש, ולגוף. זה נכון שרילוקיישן, ממש לגור בארץ אחרת, זה בהחלט דבר לא פשוט שגורר התמודדויות ואתגרים חדשים. אבל זה מה שאני מרגישה בישראל – זרה ומאותגרת, מבחינה חברתית, תרבותית, סביבתית ומנטלית. כשאני באירופה אני מרגישה הרבה פעמים סוג של "חזרתי הביתה"… אבל ברור לי שאין מושלם ושזה עניין מורכב, ואי אפשר לנבא איך הייתי חווה מעבר כזה. בכלל, אי אפשר לדעת אם לא מנסים, ומכיוון שזה כבר כנראה לא יקרה – אין טעם לנסות לחשוב איך זה היה יכול להיות. יכול להיות שזה היה נהדר עבורי וממלא אותי בחיים חדשים, ויכול להיות שזה היה מאכזב אותי, או שילוב של שני הצדדים.

      בכל מקרה, אני נמצאת ב"כאן" וב"עכשיו" ומשלימה עם זה ומנסה למצות מזה את הכי טוב שאני יכולה במסגרת האפשרויות הקיימות.

      ותודה כמו תמיד על המילים החמות 🤗

      אהבתי

  7. חיבוק
    האימייל שלי הוא
    empiarti@gmail.com

    גם אנחנו תמיד נמנענו מלנסוע בעונה הבוערת אבל הנה יצא לנו כמה פעמים בכל זאת – בגלל אילוצים (כשנסענו עם הילדים, והיינו תלויים בחופשה שלהם, או עכשיו כשהחלטנו ברגע האחרון לטוס דווקא בראש השנה)………

    יש לי בשבילך כמה קישורים לאביזרים שעוזרים באריזה
    וגם טבלת אקסל עם צ'קליסט לנסיעה (אמנם מותאמת לי אישית אבל יש פה גם דברים שהיו ברשימה המקורית שאמורים להתאים לכל אחד)
    חג שמח אור יקרה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s