פידבק

אולי זו טעות, ואולי זה לא משנה גם אם כן.
אולי התגובה הנכונה היא בכלל לא לשתף פעולה עם השאלה שלי, איתי, כי אני מבקשת ודאויות והתרת ספקות כחלק מהאו.סי.די שלי – והטיפול הנכון הוא לא לתת לי תשובות, אלא לכוון אותי להשלים עם העובדה שבמציאות אנחנו לא יודעים הכול ושזה בסדר, ושאני מתמקדת בדברים הלא נכונים ומשקיעה בהם אנרגיה ותשומת לב הרבה הרבה יותר מהרצוי, וזאת על חשבון דברים אחרים, פרודוקטיביים יותר ושעושים לי יותר טוב.

מה שהתכוונתי לשאול אתכם, לבקש, הוא – אם זה בסדר מבחינתכם, האם תוכלו לכתוב לי מה לטעמכם הדברים בי שמפריעים לכם, מעצבנים אתכם, "לא באים לכם טוב", דברים שגורמים לכם להירתע ממני? דברים שנתפסים על-ידכם כ-off-putting. אני רוצה לקבל נקודת מבט חיצונית על עצמי, ודווקא על הדברים הפחות טובים, כדי שאדע למתן אותם.

אני מודעת למאפיינים מסוימים שלי שעשויים להעיק: אני כותבת בהמון המון מילים דברים שאנשים אחרים כותבים במילים מעטות יותר, יותר מדי מפרטת, "חופרת", וזה עשוי להעיק; אני אולי נתפסת כטרחנית, נתקעת על נקודות קטנות; אני מושפעת מדי מכל דבר שאנשים אומרים, נתפסת לאמירות ומתעמקת בהן יתר על המידה, מעניקה להן פרשנות-יתר, מייחסת משמעות-יתר. אני נוטה להתגוננות-יתר, אפולוגטיות. אולי ההומור הציני שלי עלול "לבוא לא טוב" או להיתפס כעוקצני מדי. אולי יש בי מרירות ש, איך נאמר, לא הייתה מגיעה למקום הראשון בתחרות "מסמר הערב".
ואולי יש דברים נוספים שאיני מודעת אליהם.

יש כמובן דברים שאי אפשר להכיר דרך כתיבה אלא רק פנים אל פנים. נראה לי שפנים-אל-פנים אני עשויה לעשות רושם מוטרד, מתוח, לא רגוע (תלוי כמובן במצב הנפשי-קוגניטיבי שלי, הייתה לי תקופה רגועה יותר, לאחרונה קצת התערערתי). בחודשים האחרונים עבדתי על הנטייה שלי למהר להשיב לאנשים, לפעמים לפני שסיימו לדבר, כך שיוצא שאני נכנסת לדבריהם, אבל זה לא בכוונה ורק כי המוח שלי עובד מהר ומתמלא בדברים להגיד, ויש בי מין דחיפות כזו להוציא החוצה את המחשבות – אבל כאמור מאז כל השינוי בעבודה נהייתי מודעת יותר לצורך שלי ממש לעבוד על זה ולשנות את הדפוס הזה כי הפנמתי עד כמה זה משפיע על היחס של הצד השני אליי ותפיסתו אותי ודעתו עליי. וללמוד יותר להקשיב לצד השני. ולשתוק יותר. חוכמת השתיקה. נראה לי שלאחרונה קצת חזרתי לסורי ודיברתי קצת יותר מדיי בעבודה, וצריכה לשתוק יותר.

אם יש משהו באינטראקציה איתי כאן שעורר בכם אנטגוניזם – אשמח לדעת. ואני יודעת שזה לא תמיד קשור רק אליי אלא גם לרגישויות של הצד השני. ואני יודעת שאני יוצאת מה זה חומוס מפגר משאלת הקיטבג הזו. אך כבר כמה זמן בוער בי לשאול אותה כאן. ואני מניחה שבטח אנשים לא ייענו לבקשה ולא יתחילו למנות מאפיינים שלי שהם תופסים כפחות נעימים. הרי אף אחד לא מושלם, זו אקסיומה, בכל אדם יש משהו מעצבן, לכל אדם יש נקודות חוזק וחולשה, אז למה להתעסק בזה. ובטח יש חשש שאעלב או אפגע. 

אז תעשו עם זה מה שאתם רוצים… מוזמנים להתעלם, או לענות משהו אחר שקשור לזה, או לענות ישירות על השאלה.

אני מבינה שמוקד העניין הוא פחות התשובות שלכם ויותר עצם העובדה ששאלתי את השאלה הזו, שממה שקראתי עד עכשיו בבלוגים לאורך השנים – אנשים בד"כ לא שואלים בבלוג. לא ראיתי פוסט ששואל: מה אתם חושבים עליי?…

אני בימים קצת מעורערים מבחינת התחושה שלי בעבודה, מה באמת חושבים עליי, איזה רושם אני עושה, האם היה רושם טוב יותר קודם ולאחרונה הוא השתנה מכיוון שהייתי בתקופה לחוצה אז אולי התנהגתי אחרת, פחות טוב.

19 תגובות בנושא ״פידבק"

  1. לעצם העניין אני יכולה לומר שאני לא ממש מכירה אותך, שאת לא מעוררת בי שום אנטגוניזם, ושהעובדה שאת כותבת באריכות היא כנראה חלק ממך ואין בזה שום פסול: זה הבלוג שלך, זה אופי הכתיבה שלך, מותר לך, בשביל זה יש לך בלוג. אם אני לחוצה בזמן (אני מהקוראים לאט), אז אקרא בפעם אחרת, או שלא אקרא. גם זה קורה. אבל כללית התרשמתי שאת דווקא מפרגנת ונעימה.

    אבל מה שיותר חשוב בעיניי זה לספר לך את מה שהוריי שיננו לי בילדותי חזור ושנן: 'זה לא כל כך חשוב מה אנשים אומרים עלייך. תעשי את מה שאת חושבת שנכון לעשות'. כמובן, בילדותי לא כל כך השתכנעתי, בטח שלא מיד. אבל מאז עברו הרבה שנים, ועם הזמן אני יותר ויותר מאמינה שהם צדקו, ואפילו לילדים שלי ניסיתי להעביר את התובנה הזאת. אולי מתי שהוא תשתכנעי בזה גם את.

    ולסיום, מאוד מסכימה עם מה שכתבת בהתחלה על 'אנחנו לא יודעים הכול וזה בסדר'. זה גם משאיר מרחב לדמיון, ואין שום סיבה לדמיין תמיד את האפשרות הכי רעה: יש בהחלט סבירות גבוהה שדווקא הדברים הטובים הם הנכונים.

    מאחלת ימים טובים ורגועים.

    Liked by 1 person

    1. תודה רבה, מעריכה את תגובתך, ואני בהחלט מסכימה עם התובנה של הורייך, שאני יודעת שהיא נכונה ומנסה כל הזמן להמשיך להפנים – ומאוד השתניתי מהבחינה הזו. פעם הייתי הרבה יותר מושפעת מכל פיפס כעלה נידף. כן כן, הגרסה הנוכחית שלי היא הכי עמידה לסביבה שהייתי אי פעם 🙂 אז תתארי לעצמך איך הייתי פעם…

      אהבתי

  2. בעיני זה טבעי לרצות לדעת מה אחרים חושבים עלייך, ומה אנשים חושבים שהנקודות החלשות שלך.
    אני לא קוראת אצלך הרבה זמן, אבל מההיכרות הווירטואלית הקצרה שלנו, את בכלל לא מעוררת אנטגוניזם, אלא המון אמפטיה והזדהות ורצון שיהיה לך טוב. הקטעים היחידים שלפעמים מעוררים בי חוסר נוחות זה קטעים של חוסר בטחון וביקורתיות יתר שלך כלפי עצמך, אבל גם זה מתקבל אצלי כחלק מהצרכים שיש לך מה להגיד והכתיבה שלך.

    Liked by 1 person

    1. תודה רבה על התשובה הכנה. כמו שכתבתי לעדה, עכשיו אני במצב הרבה יותר טוב מפעם – אם עכשיו את רואה את הביקורת העצמית וחוסר הביטחון שלי וכו', הרי שפעם זה היה הרבה יותר עוצמתי – הלקאה עצמית כדרך חיים… אבל עם הזמן זה השתפר מאוד.

      אהבתי

  3. לא הבנתי.
    בנוסף לכל מה שאת מודעת לו – "אני כותבת בהמון המון מילים דברים שאנשים אחרים כותבים במילים מעטות יותר, יותר מדי מפרטת, "חופרת", וזה עשוי להעיק; אני אולי נתפסת כטרחנית, נתקעת על נקודות קטנות; אני מושפעת מדי מכל דבר שאנשים אומרים, נתפסת לאמירות ומתעמקת בהן יתר על המידה, מעניקה להן פרשנות-יתר, מייחסת משמעות-יתר. אני נוטה להתגוננות-יתר, אפולוגטיות. אולי ההומור הציני שלי עלול "לבוא לא טוב" או להיתפס כעוקצני מדי. אולי יש בי מרירות ש, איך נאמר, לא הייתה מגיעה למקום הראשון בתחרות "מסמר הערב"" – את רוצה שנוסיף עוד?

    מה שמנית, כשלעצמו, לא מספיק לך? בשביל מה זה טוב?
    כדי שנוסיף לך נקודות שליליות, שתוכלי להיות מוטרדת מעוד תכונות שלך?
    או, אולי, כדי שנגיד לך את ההיפך: "לא, לא! את לא כזו, את חמודה כמו שאת!"?
    רובנו רוצים להיות אהודים ואהובים. למרבה הצער, זה לא תמיד עובד.
    רובנו גם לא באמת יכולים לשנות את עצמנו. אנחנו מי שאנחנו. אפשר לשנות – במאמצים מרובים – במסגרת גִזרה צרה בלבד.
    מה שצריך, זה לא לעשות רשימה של כל מה שרע – מתוך ציפיה מופרכת, שנעשה איזשהו שינוי גדול שישנה את חיינו.
    ברוב המקרים, נדרשת יכולת להבין שזו המציאות. שעדיף לנו להכיל ולאהוב את עצמנו – למרות הפגמים שלנו.
    פשוט, כי זה מה שיש. במקום למצוא חן בעיניי כאלו שלא אוהדים אותנו – עדיף להיות טובים ונדיבים כלפי אלו שכן אוהבים אותנו, גם אם הם מעטים. במקום לחפש צדדים שליליים באישיותנו – עדיף לקבל בהכנעה את המכלול שהוא אנו. יש לנו בעיקר את עצמנו.

    אם ניקח את הבלוג כדוגמה:
    מי שאוהב לקרוא אותך – יקרא בכל מקרה. גם אם הכתיבה ארוכה וטרחנית.
    מי שלא אוהב לקרוא את הבלוג – לא יקרא גם אם תנסי לשנות. בסופו של דבר, זה הבלוג שלך, צורת הכתיבה שלך, הנושאים שעליהם את בוחרת לכתוב. זו את.
    במקום להתעצב על מי שלא קורא – לא עדיף לשמוח על כך שיש כאלו שכן קוראים (וחלקם אפילו מגיבים)?

    Liked by 1 person

    1. כמובן, אתה צודק. אבל לא כתבתי את מה שכתבתי כדי שיתנו לי מחמאות ויגידו לי שאני חמודה. באמת ובתמים רציתי לדעת אם יש משהו שאיני מודעת לו, כדי לעבוד על זה, לשפר. אבל ברור שמדובר כאן בביקורת עצמית מוגזמת שלי. אני מרגישה הרבה פעמים "לא בסדר", לפעמים אפילו קשה לי להבין מה בדיוק "לא בסדר", זו מין הרגשה כללית מעורפלת כזאת. אז חשבתי להיעזר בנקודת מבט חיצונית. לפעמים אני מרגישה משהו מוזר באינטראקציה שלי עם אנשים, בדינמיקה החברתית סביבי, ואני מנסה להבין מה אני מפספסת. מניחה שזו פשוט חשיבת יתר שלי + הנטייה לחשיבה שלילית. אבל כן, כפי שכתבת, אני צריכה להיות יותר שלמה עם עצמי ולא לעסוק בחיפוש אחר "מה לא בסדר" בי. אני בסה"כ אדם כמו כל אדם אחר.
      אני דווקא מאמינה שאנשים יכולים להשתנות – לא לגמרי, לא שינוי מוחלט של דפוסים, אלא שינוי במידה ובמינון שלהם. אני השתניתי כך. גם תזוזה של 20% על הסקאלה היא שינוי מורגש… אבל כל מקרה לגופו…
      תודה רבה על תגובתך.

      אהבתי

  4. עצם טיבו של בלוג הוא שאת יכולה לכתוב בו ככל העולה על רוחך, וזה כולל גם שאלות שאולי אחרים לא נוהגים לשאול. לבי יוצא אלייך מעצם הרצון לשאול, מעצם הרצון לדעת. לבי יוצא אלייך בכל פעם שאת מספרת על הביקורת העצמית המוגברת שלך, על חוסר הביטחון מול אנשים אחרים. אבל לא, זה לא מעצבן או מרגיז או דוחה. זה רק מעורר בי אמפתיה. זה רק מעורר בי רצון להיות כאן בשבילך, לומר לך שאת בסדר בדיוק כמו שאת, ואולי אפילו לעזור לך למצוא את הכלים (כי הם קיימים בתוכך) להגביר את הרוגע ואת השלווה ואת הנינוחות שלך עם עצמך.

    Liked by 1 person

    1. תודה סבתוש יקרה, מעריכה את מילותייך החמות, חיבוקי גדול 🤗
      וזו באמת שאלה שאני צריכה לעמת את עצמי איתה – למה אני בכלל מרגישה צורך לשאול את השאלה הזו. כי ברור לי שאני לא בסדר במשהו, ברור לי שיש כאן משהו שאני מפספסת, ואני מחפשת את התשובה בדעותיהם של אחרים עליי. הדימוי העצמי שלי שברירי ולא מגובש, הביטחון העצמי שלי מעורער – ומלכתחילה נבנה על יסודות שבורים. והספקות, כמובן…
      בקיצור, יהיה לי הרבה יותר טוב להיות אדישה יותר וליהנות מהקיום שלי, ואין סיבה שלא אעשה זאת… וכבר התקדמתי בכיוון, פשוט יש מדי פעם נפילות… ירידה לצורך עלייה…

      אהבתי

      1. לא אדישה. מכילה .מקבלת. כמושכתב קוץ. את מכחרה אותי ויןדעת שאני מאמינה בעבודה עצמית, בטרנספורמציה. אבל בראש ובראשונה אני מאמינה בקבלה עצמית. באהבה של מי שאת על כל מה שבך. חוסר הביטחון , הביקורת, הקלות שבה כל דבר מתערער הוא לא את אלא מה שקיבלת בילדותך, מה שנשמת בבית, המים ששתית מהאקווריום של הורייך….ילדים חוטפים מההורים, אומרים להם "אתה כזה" והילד מפנים. מאמין. לא זוכר מיהו מתחת לכל זה. קשה מאד להשיל את השכבות האלה ולגלות מי את, האור הנפלא שעמוק בפנים. אבל כל צעד שאת עושה בכיוון מקרב אותך לעצמך, אל האור הזאת הנפלאה

        Liked by 1 person

  5. טוב. באמת ניסיתי להימנע מזה. התלבטתי הרבה אם לכתוב לך. חששתי שתיקחי את זה קשה מדי. אחרי הכל ברור לכל מי שקורא
    כאן שאת מאוד רגישה. אבל את ממש מרימה לי להנחתה. אז בסדר, אני אכתוב את זה. גם אם האמת לא נעימה, צריך לומר אותה:
    את נהדרת.

    Liked by 1 person

    1. ממזר שכמותך 🙃
      מה, לא הבנת כבר שאני נבהלת יותר ממחמאות מאשר מביקורת?
      להתגונן מול העולם זה אזור הנוחות המתיש שלי. לקבל מחמאה ואהבה זה כאילו שזורקים לי תפוח אדמה לוהט לידיים ואני לא יודעת מה לעשות איתו.
      אז ממש תודה רבה על תפוח האדמה הלוהט! 😇 + אימוג'י של פולניה סובלת בהבעה פאסיב-אגרסיב 🙎
      (וחוצמזה, תודה 💜)

      אהבתי

  6. אור יקרה, מי שירצה לקרוא את הבלוג שלך יקרא ומי שלא,לא. זה בסדר. יש לך קוראים נאמנים וזו הוכחה לאהדתם לך ולכתיבה שלך.
    במקום לחפש את המגרעות התמקדי במעלות שלך, זה הרבה יותר נעים ומועיל כי כך תיצרי איזון בין התכונות שאת פחות אוהבת בעצמך לבין אלה שאת מכירה ביתרונן.

    Liked by 1 person

    1. צודקת. תודה שאת מזכירה לי. בימים האחרונים הרגשתי בעבודה שאני קצת חוזרת לדפוסים של פעם, וזה קצת הבהיל אותי. שלא ארתיע אנשים, שהם לא יראו את הברייה המעורערת וחסרת הביטחון שאני. אבל כל זה לא משנה. כי זו בעיקר אני שמה לב לזה. אנשום עמוק ואצא מחייכת לעולם ואקח את העבודה בפרופורציות. וגם את האנשים. תודה 💜

      אהבתי

    1. נעים להכיר ותודה רבה על התשובה הכנה. כן, זה דבר "ידוע" אצלי שאני משתמשת במלל רב ומפורט (זה מה שקורה במוח שלי – המון מלל…), ואני מבינה שיש לא מעט אנשים שקשה להם להתרכז בזה ולקרוא עד הסוף, שאין להם סבלנות לזה. מישהי פעם אמרה לי (וכבר איני זוכרת מי זו הייתה ובאיזה הקשר) שאני צריכה "לערוך את עצמי". התחלתי לעבוד על זה, לנסות להיות ממוקדת יותר… זה יכול להיות מעניין, לערוך את עצמי… לנסות לקצר… "לנקות" את המלל… אבל בדרך כלל מוצאת את עצמי רוצה לדייק בתיאור, ולצורך כך מאריכה, "לתפוס" את המהות מכל זוויותיה…
      המון מילים הומות בי… וחוצמזה אני לוקה בחשיבת יתר 🤓

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s