קושיות טכניות

  1. לפעמים אני תוהה איך יש לאנשים מספיק זמן פנוי לקרוא כל כך הרבה בלוגים אחרים ולעקוב אחריהם, להגיב להם ביסודיות, וגם לכתוב בבלוגים של עצמם, וגם לנהל חיים מלאים בעיסוקים ובמטלות. אני רואה בבלוגוספירה אנשים שנראה שהם בעלי עיסוקים רבים – עבודה, משפחה, תחביבים – ומגיבים כמעט לכל בלוג שאני נתקלת בו.
    כלומר, אני יודעת שיש לי מן הסתם בעיה בניהול הזמן שלי. בהשוואה לאחרים אני יותר מדי נתקעת על דברים. לוקח לי יותר זמן לעשות דברים מתוך איזו יסודיות פרפקציוניסטית מצד אחד והתלבטויות אין קץ מצד שני, שגורמות לי להתעכב גם על דברים מאוד קטנים ופחות מהותיים. אני מניחה שאני מתחרבשת בשלב ה"מחשבות על לעשות" על חשבון שלב ה"לעשות" (זה חלק מהנטייה לאו.סי.די). ואני תמיד מרגישה שלצערי אני לא מספיקה לעשות דברים שאני צריכה ורוצה ושהקצב שלי נורא איטי… אבל בכל זאת, לקרוא עשרות בלוגים ולהגיב להם – זה דורש זמן… הנה, הלילה ניצלתי את העובדה שלא הצלחתי להירדם כדי קצת למלא פערים…
    בקיצור – אתם הבלוגרים הפעילים, איך ההתעסקות עם הבלוגים משתלבת לכם בשגרת יומכם העמוסה? זה לא גוזל מכם זמן על חשבון עיסוקים אחרים? איך מטלות היומיום מאפשרות לכם להתעמק בבלוגים בהיקף רחב?


  2. אפרופו לעקוב אחרי בלוגים אחרים – כמובן קל להירשם למעקב אחר בלוגים בוורדפרס, אך מה אני עושה עם בלוגים באתרים אחרים? האם יש דרך לעקוב אחר בלוג שלא מאותו אתר? או שהאפשרות היחידה היא רק להירשם כמנוי באמצעות כתובת המייל שלי? אגב, גם זה לא תמיד עובד לי… בינתיים אני פשוט מסמנת כל בלוג שמעניין אותי ב-bookmark בדפדפן… ואז אני צריכה לגשת לבלוגים ביוזמתי כל כמה זמן לבדוק אם יש חדש… אבל יהיה נחמד פשוט לקבל עדכון בכל פעם שיש חדש…

  3. גיבוי הבלוג – לא הצלחתי למצוא בתפריט העזרה כאן מידע על אפשרויות גיבוי הבלוג. ידוע לכם אם אפשר לגבות בלוג בוורדפרס?

16 תגובות בנושא ״קושיות טכניות"

  1. 1. גם לי לא תמיד יש זמן. אני קוראת לאט, ובכלל איטית בכל דבר. מה שלא מספיקים, לא מספיקים. רשימת הקריאה (ראי בסעיף הבא) עוזרת לי להתעדכן, וכשאין לי זמן, אז זו התעדכנות מרפרפת בלבד, בלי להתעמק ובלי להגיב.

    2. בסרגל העליון בוורדפרס, ליד הלשונית 'האתר שלי', יש לשונית 'קריאה'. שם נמצאת רשימה מתעדכנת של כל הבלוגים שנרשמת אליהם בוורדפרס (עשית זאת, אני מניחה, על ידי הקלקה על סימן הפלוס בצד שמאל למטה של כל בלוג בוורדפרס החינמי) . אפשר להירשם שם גם לבלוגים מחוץ לוורדפרס: את נכנסת שם ל'עריכה וניהול', ומעתיקה בשורה המתאימה את כתובת הבלוג שאחריו את רוצה לעקוב (וכמובן מאשרת).

    3. האתר שלי > הגדרות > כללי > לגלול למטה ל'יצוא'.
    לחלופין:
    האתר שלי > ניהול WP > כלים > יצוא

    נדמה לי ש'יצוא' כולל גם גיבוי.

    אהבתי

    1. yey! איזה קסם! סוף סוף. לא ידעתי שאפשר להוסיף לרשימת המעקב תחת לשונית "קריאה" (שאני אכן נוהגת להוסיף לה בלוגים מוורדפרס כפי שתיארת) גם בלוגים מאתרים אחרים! היפ היפ הוריי, בוצע, ותודה!
      עשיתי ייצוא וקיבלתי למייל קישור שדרכו ירד למחשב שלי מין קובץ מוזר מסוג xml שאני לא יודעת מה לעשות איתו, מין קובץ דפדפן. אתייעץ עם בן זוגי הידען הטכני. אין לי מושג אם זה באמת גיבוי, אנסה להבין…
      תודה 🌸

      אהבתי

  2. מבחינתי לקרוא בלוגים ולהגיב להם זאת הנאה, ולמה שמהנה מוצאים זמן. הרבה פעמים זה סוג של הפוגה מבחינתי במהלך היום, לפעמים אפילו מרגישה שצריכה את זה כדי להטען. אני לא יודעת אם אני נחשבת מאלה שמגיבים הרבה. אני קוראת הרבה יותר בלוגים מאלה שאני מגיבה להם. יש לי בעיה לפעמים להגיב בפעם הראשונה בבלוג שעדיין לא הגבתי בו. כמו להכנס פתאום לבית בפעם הראשונה. אז יש הרבה בלוגים שאני רק קוראת, ויש גם כמה שהפסקתי להגיב בהם בהחלטה.
    לגבי אופן העדכון מקווה שהתגובה של עדה עזרה לך. אני מתעדכנת באמצעות המייל, זה הכי נוח למרות שיש בלוג אחד שהעדכון לא עובד לי לגביו משום מה. לא מנויה לכולם אלא רק לאלה שמגיבה בהם. היתר מרשימות בצידי בלוגים אחרים ומשוטטות, הכי כיף.

    אהבתי

    1. תודה על ההתייחסות והשיתוף, והתגובה של עדה אכן עזרה לי.
      אני בד"כ לא נכנסת לבלוגים במשך היום מהסמרטפון, ובטח שלא במחשב של העבודה, אלא רק במחשב של הבית, ולכן זה לרוב מוגבל לשעות הערב מדי פעם. באמת נכון, למה שמהנה מוצאים זמן, לגמרי 💙

      אהבתי

  3. זמן הוא משאב גמיש, למרות שלכאורה הוא קבוע. כל כך הרבה זמן מתבזבז גם ככה, ואני קוראת בלוגים בזמן האוכל למשל, או כשאני צריכה הפסקה קטנה בין מטלות. אני קוראת מהירה, מאוד. וגם הכתיבה שלי (החופשית. מקצועית זה עניין אחר) מאוד מהירה.

    אהבתי

    1. חייבת להודות שהתכוונתי בעיקר (אך לא רק) אלייך, הבנתי שיש לך קריירה תובענית, ותוך כדי זה את מספיקה להגיב באופן כל כך יסודי ומעמיק לכל כך הרבה בלוגים – שאפו!
      אנשים שונים מנהלים את הזמן שלהם כ"כ אחרת. למשל, אחותי הגדולה גם מגדלת לבד 3 ילדים, גם עובדת במשרה מלאה תובענית, גם מסיימת דוקטורט וגם שוחה ועוד שלל פעילויות – בזמן שאני רוב היום מנסה להתאפס ולהחליט מה לעשות קודם 😅 לא כ"כ ממוקדת… אני יודעת שהיא פשוט מתקתקת דברים ולא מתעכבת עליהם יתר על המידה. אז סחטיין עליכן!

      אהבתי

  4. אני לא מנויה של הרבה בלוגים ולכן לא נתקלת בבעיה דומה.
    להגיב זו בעיה בשבילי, כי אני פזיזה, למרות שזה נוגד את האופי שלי. איכשהו בשנים האחרונות הפכתי לכזו, נניח שאני מגלה טעות תוך כדי הקלדה ומתקנת מסתבר לי בדיעבד "שנולדו" טעויות נוספות, או שתיקנתי במקום הלא נכון אלא שכבר מיהרתי לשלוח את התגובה.
    בקיצ קיצ, גרועה בתגובותי, מתפזרת מאד ותוך כדי גלילה בפוסט (בגלל בעיית זיכרון של הקטע אותו קראתי) , אני נאלצת להוסיף את מה ששכחתי ובלי לשים לב הוספתי במקום שגוי.
    עזבי, אני יודעת גם כך שלא התכוונת אלי. 🙂

    אהבתי

    1. היוש,
      את סתם יורדת על עצמך יתר על המידה ושלא לצורך (וחשבתי שהלקאות עצמיות זו המומחיות הבלעדית שלי – אין זכויות יוצרים או משהו כזה? 😅).
      בקיצור – את בסדר גמור, וטעויות הקלדה פה ושם אינן חשובות, הרי בסופו של דבר מבינים מה התכוונת לכתוב…
      התכוונתי לשמות מגיבות שאני רואה שמופיעים בשלל בלוגים, כלומר בלוגריות פעילות שלא רק כותבות אלא גם מקפידות להגיב בהתמדה ובעקביות. גם אותך אני רואה מגיבה דווקא לא מעט, אבל לא ספרתי בכמה בלוגים, אז מניחה שהכול יחסי 🙂

      אהבתי

  5. אז עדה אכן סיפקה את רוב התשובות הטכניות, וגם פריהעץ הוסיפה משלה…
    אני נוטה לעשות מנוי במייל כאשר אני רוצה לקבל חיווי שיש פוסט חדש מבלוגגר/ית אהוב/ה אבל כמו שכתבת: לא תמיד (משום מה) זה עובד. כשזה לא עובד אני חוזרת על הפעולה של מנוי ומקפידה למצוא את המייל שנשלח אלי לאישור ולאשר. אם זה עדיין לא עובד………..האופציה הנוספת היא כמו שכתבה פריהעץ – דרך רשימות הקישור בצד של הבלוג שלי ושל בלוגים אחרים שאני מגיעה אליהם.
    באמת שאין לי מושג מה עושים עם קובץ ה-XML אחרי היצוא, פרט ללייבא אותו לבלוג אחר. אני השתמשתי (בלי להבין לגמרי את התהליך, רק במילוי הוראות) בוורדפרס כדי להעביר את כל הבלוג שלי מישראבלוג לבלוגספוט דרך וורדפרס.
    אגב מאז הסיפור של ירידת ישראבלוג, התחלתי לעשות העתק&הדבק לכל פוסט חדש שלי שאני מפרסמת בבלוגספוט, גם בוורדפרס – אבל משאירה את זה בינתיים כטיוטה. לחילופין אפשר לעשות את זה לקובץ וורד, למשל……שאת שומרת אצלך על המחשב או בענן כלשהו.
    אבל כל זה לגבי הקטע הטכני.
    השאלות היותר מעניינות שלך היו לגבי הזמן לקרוא, להגיב, לכתוב…..ואני מודה שלפעמים אני גם תמהה איך אנשים שעובדים במשרה מלאה וגם מנהלים בית ומשפחה ומשפחה מורחבת וחיי חברה….מצליחים גם לקרוא ולהגיב בכל כך הרבה בלוגים, וגם לכתוב פוסטים חדשים בבלוג של עצמם.
    אני כותבת רוב חיי. מאז שאני יודעת לקרוא ולכתוב – עוד לפני כיתה א – אני כותבת. יומן, שירים, סיפורים. הכתיבה היא חלק בלתי נפרד ממי שאני. וגם הקריאה. בילדותי ובנערותי קראתי ספרים, עיתוני נוער, וגם התכתבתי עם אחרים דרך אותם עיתוני נוער – חברים לעט קראו לזה אז. הרבה לפני עידן המייל והאינטרנט. והנה מצאתי את עצמי בין שנות השלושים לשנות החמישים שלי בקושי כותבת. עומס החיים והעבודה (בעיקר) עצרו את שטף הכתיבה. היו תקופות שהצלחתי לפחות לקרוא ספרים, אבל לכתוב ניסיתי כמה וכמה פעמים ולא הצלחתי להתמיד, ולקרוא בבלוגים של אחרים פשוט לא היה לי זמן או כוח. אז לגמרי מזדהה עם שאלתך. חזרתי לכתוב באופן שוטף ולקרוא אצל אחרים ולהגיב רק כשעשיתי סוויץ' בחיי, עזבתי את תחום המחשבים הלחוץ המטורף שואב האנרגיה….וזה עשה את ההבדל.
    לגבי ניהול זמן, קבלת החלטות, תכנונים לעומת ביצוע – כיוון שיש לי מעט OCD בעצמי, פחות מאשר לאנשים אחרים במשפחתי אבל בכל זאת מכירה את זה היטב, אני ממליצה לך לתרגל שחרור בכל פעם של משהו קטן. אצל האחיינית שלי למשל זה היה להשאיר בכוונה את דלת ארון הבגדים פתוחה, למרות שזה העלה בה קושי גדול. אבל עצם ההחלטה להשאיר את זה פתוח, ו"לחיות" עם התחושות שעולות בעקבות זאת (כאשר הדחף הוא לסגור כמובן) עשתה פלאים. כל אחד והמאבקים הפנימיים שלו………….

    אהבתי

    1. מתחילה דווקא מהסוף – כמובן, זה טיפול התנהגותי, שהוא היעיל ביותר לטיפול באו.סי.די. פעם האו.סי.די שלי היה הרבה יותר חמור ומשתולל, הגיע לרמה שלא לחצתי יד לאנשים, והרבה דברים מסוג זה הטרידו אותי, ולשמחתי היום כבר לא מטרידים אותי, או פחות מטרידים. כן, מבינה לגמרי את התרגיל של האחיינית שלך, ללמוד לחיות עם אי הנוחות של הספק המטריד שמשהו לא בסדר, ולהבין שזה בסדר. להרגיל את המוח לא לסמן סיטואציה זו כמטרידה, ומשהו בקישורים הכימיים משתנה. אז זה מאוד רלוונטי אליי, אבל אני לא בטוחה איך זה מתקשר ספציפית לתכנון המטלות שלי – ואולי בעצם הכוונה היא שאעשה את המטלות בצורה לא מושלמת, פשוט אעשה וזהו במקום להימנע מהן, להבין שיש יותר מדרך אחת לעשות דברים, ושזה לא כזה משנה איך בדיוק אני עושה את זה – העיקר שאני עושה.
      טוב, יש לי בלגן בראש, לא בטוחה בכלל מה אני צריכה לעשות קודם, ומה נכון לי יותר לעשות.
      חייבת לציין אמפי יקירתי – אני מודעת בכל גופי, מוחי ונפשי לכך שהאו.סי.די דפק אותי למדיי, דפק לי את המוח, החל מהתפרצותו באוניברסיטה בסביבות שנת 2002, ובאמת משהו קוגניטיבי עמוק השתנה אצלי, ובעצם כל חיי סובבים סביב זה מאז. אני יכולה להגדיר את הדבר הזה, אבל אולי בפעם אחרת, לא כאן. ואולי עצם הניסיון להגדיר את זה הוא בעצמו או.סי.די – להתעסק בזה, במטא-חשיבה (חשיבה על החשיבה), וזה מרחיק אותי מליבת החיים. לא יודעת בעצם מה הוא הדבר הזה בי שגורם לי להתרחק מליבת החיים, מספונטניות החיים, פשוט לחיות. אני מתפזרת כאן לכל מיני כיוונים, נסחפת ללב האוקינוס. זה הכל סופת טורנדו שנעה במהירות מסחררת סביב ליבת הכלום שלה, הריקנות שבפנים היא הכוח המניע, וכל עוד אני רואה ומרגישה את הכלום בליבת החיים – הכיצד תירגע הסערה?…
      זהו, זו הבעיה העיקרית שלי, האו.סי.די. עם כמה שהתקדמתי והשתפרתי והתחזקתי והשתניתי – הוא עדיין מושל בראשי, וזה משהו אורגני, כימי, המחשבות המתרוצצות, הקושי להתמקד, המחשבות העקרות שחוזרות על עצמן. משהו התנתק, התרופף, התקלקל. זו המחלה שהגיעה אליי באהבה רבה דרך הגנטיקה של אבי. סבתי ז"ל לקתה באו.סי.די. אני גם דומה לה בפרצוף.
      גם לי היו חברים לעט, ונהגתי לכתוב המון, לחברות לעט וביומן שלי… וגם אצלי זה השתנה, ובשלב מסוים כתבתי לעצמי פחות – אצלי זה היה דומני מרוב בדידות, פשוט לא יכולתי יותר לכתוב רק לעצמי, והתחלתי לכתוב בפורום מסוים במשך כמה שנים, במקום יומן… באינטראקציה מפרה עם כותבים אחרים.
      גם אני קוראת פחות ספרים מפעם לצערי. הייתי פעם ממש תולעת ספרים, והיום מקרטעת בקריאה באותו ספר לאורך זמן, קצת פה קצת שם… ככה זה, קשה במשרה מלאה… בזמן הפנוי עייפים… ויותר קל לבהות במסך הטלוויזיה בסדרה אהובה… ועוד עם כל ההיצע שיש היום…
      תודה על השיתוף בטיפים הטכניים ובחוויות שלך.
      אז את כותבת שירים? האם אי פעם העלית אותם לבלוג שלך? שיתפת בהם? יו, מעניין לקרוא שירים שלך. אני רוצה.
      סליחה על החפירה, נראה לי שנהייתי טורדנית יותר, אולי כי הפסקתי את הכדורים. אבל אולי אין לי על מה להתנצל? אולי אני בסדר? הא הא, השאלות הללו מוכיחות בדיוק את ההפך! מחלת הספק הכרוני! אני בלופ של מלל אינסופי.
      לילה טוב!

      אהבתי

      1. מבחינתי זו לא חפירה ואת מוזמנת לכתוב לי כמה שאת רוצה מתי שאת רוצה (וכמו שכבר אמרתי – את גם יכולה לא לענות בכלל וזה גם בסדר 😘)
        תהיתי באמת אם את על כדורים או לא, כי מניסיוני (הלא אישי) זה עושה הבדל עצום (לטובת הכדורים בדרך כלל) – כמו שאמרת הבעייה היא תורשתית וכנראה גם כימית, ואם אפשר להקל באמצעות הכימיה אז המחשבה שלי היא תמיד "למה לא?". אבל אני גם מאמינה שכימיה לבד זה לא תמיד מספיק, וכמו שאת כבר מכירה אותי אני מאמינה גדולה בטיפול/אימון כל דבר שמאפשר לי להכיר את עצמי טוב יותר, להתקרב לעצמי, לקבל את כל החלקים שבי ולשחרר את מה שמגביל אותי או את החופש שלי, כמובן את מה שניתן לשחרור. ואני גם מאמינה בחופש שלי לעשות זאת בתקופות מסוימות ולנוח מזה בתקופות מסוימות. כי זו עבודה ולא תמיד יש כוח או חשק.
        אצל אחי ה-OCD תמיד היה שם בצורה כזו או אחרת אבל התפרץ גם כן בתקופת האוניברסיטה (שאצלו היתה מלווה גם בחתונה תוך כדי ואחר כך ילדים) – אבל הוא לא טיפל בזה מעולם, מסרב בעקשנות לטפל בזה, וחי עם זה ונותן לזה לנהל אותו (ובמידה מסוימת את כל מי שסביבו). בתו התחילה לקראת המעבר בין החטיבה לתיכון, מלווה בחרדות גדולות, וגיסתי המופלאה קלטה את זה מיד והתייעצה עם בתי (שכבר היתה בשלבים מתקדמים בפסיכולוגיה קלינית של ילדים) שהפנתה אותה מיד למטפלת מצוינת בשיטת CBT וזה מאד עזר – גם כי היתה צעירה, גם כי תפסו את זה ממש בהתחלה.
        אצלי זה ממש בקטנה (ותורם לסדר וניקיון בבית, סדר בניירת, תשלום חשבונות בזמן וכו), וגם אני מודעת ופועלת כל הזמן לשחרר דברים מיותרים, ובעיקר מקפידה לא להעיק על הסובבים אותי (פרט לנושא של הגעה בזמן/מוקדם לכל מקום, שהיה משגע את בעלי שנוטה לאחר לכל מקום, ובסוף הוא נכנע – בכל הקשור לדברים כמו טיסות וכו – ואני נכנעתי בכל הקשור למפגשים עם חברים).
        יפה כתבה לך JRB בעניין הבלוגים – שאת יכולה באופן יזום (ואולי מאולץ) להיות פחות יסודית בקריאה, לדלג על מה שפחות חשוב לך, להגיב בקצרה יותר או בכלל לא…..וכמו שאמרתי כבר כמה פעמים, אני בחיים לא איעלב אם לא תקראי או אם לא תגיבי.
        לשאלתך: שירים כתבתי בצעירותי, וגם הלחנתי חלק מהם, היום אני לא בקטע של שירים (אולי אחזור לזה מתי שהוא). גם סיפורים אני לא כותבת כבר (הבאתי בבלוג כמה כשהשתתפתי בסדנת כתיבה יוצרת אבל זה משהו שאני ממש מתגאה בו). כרגע הבלוג הוא העיקר, ואני גם מאמנת בהתכתבות במייל….איזו נישה של אימון שפיתחתי בעצמי תוך שימוש בשיטת סאטיה (שלמדתי באימושיין, אצל נטלי בן דוד).
        והנה חפרתי אני לך בחזרה 😂 שיהיה יום נפלא אור יקרה

        Liked by 1 person

  6. לגמרי איתך בעניין הזמן וסיפור הבלוגייה. התחלתי לכתוב את הבלוג כאשר עזבנו לגרמניה ושם היה לי המון זמן פנוי והייתי עוקבת ומגיבה והכל, עכשיו… ואו בקושי נכנסת, רק מרפרפת על הבלוגים הכי אהובים ורצה לעינייני. אין לי מושג איך מספיקים הכל, בחיי… וזה עוד לפני הילדים חחח
    כמו שכבר רשמו פה, אחרי שאת נרשמת, אפשר לראות ברשימת הקריאה את כל הבלוגי שמשהו התחדש בהם וזה ממש נוח!
    לגבי הגיבוי, ממליצה בחום לחפש אצל קנקן התה, בטוח יש משהו בנושא. האמת שמזמן לא גיביתי כלום, בעצם מאז שעברתי לפה ואז מזכירה לי שצריך אז תודה 🙂
    אני חושבת שהנושא של ה OCD גורם לך לרצות לעבור על הכל ולהגיב בצורה מסודרת להכל (מוכר), השאלה היא, האם צריך והאם זה שימוש טוב לזמן שלך 🙂 נסי לשחרר את הסדר ואת זה שזה אקראי, תעברי על מי שמעניין אותך ותגיבי אם משהו צץ, עם הזמן הצורך לעבור על ה-כל יעבור 😉
    מבחינת חלוקת זמן, יש את הטבלאות האלו של דחוף וחשוב וכו'… http://www.orenappel.com/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95%D7%9C-%D7%96%D7%9E%D7%9F-%D7%90%D7%A4%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99/
    הן דווקא עוזרות לסדר את הראש.
    בכל מקרה, אם יש דברים שאת רוצה לעשות ולא מגיעה לזה, תקציבי לזה ממש שעה יעודית עם התראה ולכי על זה 🙂
    אגב, פלטפורמה ממש נוחה לתגובות, דיסקוס, ממליצה בחום אם יהיה לך טיפה זמן להתעסק, ממש מקל על החיים בבלוג

    אהבתי

    1. היוש JRB (למרות שמדגדג לי באצבעות לקרוא לך גארפילד 😊),
      כיף לראותך כאן, תודה רבה על תגובתך, אני לוקחת הכל לתשומת לבי, ואני מסכימה עם מה שכתבת כאן: "אני חושבת שהנושא של ה OCD גורם לך לרצות לעבור על הכל ולהגיב בצורה מסודרת להכל" – נכון… אני צריכה יותר לשחרר…
      כן, אני אכן מסמנת בלוגים שנכנסים לרשימת הקריאה שלי, אך עד עכשיו עשיתי זאת רק עם בלוגים בוורדפרס כי לא ידעתי שאפשר לסמן גם בלוגים באתרים אחרים… עדה עזרה לי עם זה…
      דווקא מאוד נוח לי עם התגובות בבלוג, לא מרגישה צורך להשתמש בדיסקוס… לך לא נוח עם התגובות בוורדפרס? נרשמתי לדיסקוס כדי להגיב בבלוגים אחרים שאינם בוורדפרס, ואכן נוח.

      אהבתי

      1. את מוזמנת בכייף 🙂
        בסדר גמור התגובות פה, סתם הדיסקוס גם נוח. מה שכן אצל מניפה אני ממש לא מצליחה להגיב והיא גם בוורדפרס מוזר

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s